קעג) אבל לעולם א"א שיזדווגו הכלים הפנימים בלתי החצונים, וימשיכו טפין כי זה א"א אבל להיפך אפשר כי יזדווגו כלים החצונים וימשיכו טפה מזה לזה והפנימי כאשר לא ימשיך טפין לא יקרא זווג שלם ע"ש במ"א כי המלאכים נעשים מהנשיקין ובני אדם מזווג גמור.
קעג) א"א שיזדווגו הכלים הפנימים בלתי החיצונים וכו' אבל להיפך אפשר. ובע"ח שמ"א פ"ג כתב, כי גם בזווג החיצוניות שהם כלים, אי אפשר להעלות מ"ן שלהם, אם לא בכח פנימיות עצמו, ע"ש. הרי שגם בחיצוניות אין זווג בלי הפנימיות. והענין הוא, כי כאן מדבר הרב רק מענין הזווג עצמו, כי יש זווג לצורך מוחים הבא מזווג של הכלים הפנימים דוקא. ויש זווג לצורך ו"ק הבא מזווג דכלים חיצונים. וז"ש, שאפילו לצורך מוחין, צריך שיתחבר כל הפרצוף פנימיות וחיצונית בסוד הזווג. שהרי הטפה צריכה לצאת מן היסוד דגדלות, שהוא לבר מגופא ונחשב לחיצוניות, אלא שהיא נמשכת מכלים הפנימים שבפרצוף, כי אין מוחין אלא מכלים דפנימיות. אמנם לצורך ו"ק נעשה הזווג בבחינת חיצוניות, בלי שום המשכה מכלים דפנים, דהיינו הנקרא זווג דנשיקין בלי זווג דיסודות, הנחשב לזווג דחצי פרצוף שמחזה ולמעלה, וע"כ אינו ממשיך אלא ו"ק. ומזווג זה נמשכים המלאכים וע"כ אין בהם אלא ו"ק. אבל נשמות בני אדם, שהם בחינת ג"ר, נמשכים מכל הפרצוף, דהיינו מב' זווגים, מזווג דנשיקין ומזווג של היסודות. וע"כ יש בהם קומה שלמה ג"ר וו"ק. הרי שהמלאכים נמשכים ע"י זווג דחצי פרצוף לבד, הנקרא זווג דנשיקין, שהנמשך ממנו הוא חיצוניות בלי פנימיות. אבל שם בשמ"א מדבר הרב מענין המ"ן דחיצוניות שא"א שיעלו מ"ן אלא בכח הרוחא דשדי בגווה, שהיא בחינת פנימיות, ע"ש. אמנם הזווג נעשה מבחינת חיצוניות בלי פנימיות, כנ"ל.