קסז) דע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו עצמות וכלים והעצמות נחלק לה' בחי' נרנח"י פנימיים וב' מקיפים חיה ויחידה וזה נקרא עצמות האורות וזה העצמות מתלבש תוך הכלים וכמו שהעצמות נחלק לפנימי ומקיף עליו ומקיף גדול מהפנימי כן הכלים נחלקים לב' חיצון ופנימי והחיצון גדול מהפנימי אלא שאח"כ ע"י דביקות אוה"פ בכלי הפנימי מזדכך יותר מהכלי החיצון.
קסז) הכלים נחלקים לב' חיצון ופנימי והחיצון גדול מהפנימי. פי' כי אין לך מדרגה שלא תהיה בה עי"מ דחיצוניות ועי"מ דפנימיות, כמ"ש הרב (דף א' תתקפ"ט אות קפ"ב). ונמצא שהכלים נחלקים לפנימיות וחיצוניות. אמנם לפי"ז יש להבין מ"ש כאן הרב אשר הכלי החיצון גדול מהכלי הפנימי. והרי כל העי"מ דחיצוניות, אינם אלא בחינת ו"ק ומוחין דו"ק, והם נבחנים לבחינת כלים, משום שאין בהם אלא נפש רוח, כי אלו המוחין דחיצוניות הם רק בחינת ג"ר דו"ק. והעי"מ דפנימיות נבחנים לבחינת עצמות, כמ"ש הרב בע"ח ש"מ דרוש י"ד ובכ"מ. וא"כ איך אומר כאן שהכלים החיצונים הם גדולים מהכלים הפנימים.
ולהבין זה יש להבין תחלה ענין התחלקות הזה דעי"מ דחיצוניות ועי"מ דפנימיות, שהם ב' בחי' נר"ן בכל מדרגה, ויש להבין למה לי הנר"ן הכפולים האלו בכל מדרגה. והענין הוא, כי זה יצא מכח שאין כלים לחיה יחידה אלא רק לנר"ן לבד. ונתבאר לעיל (דף א' תתקע"ה ד"ה פירוש), כי זה נמשך מכח הצמצום ב', שהמלכות עלתה למקום בינה. ע"כ לא נשאר בהפרצוף זולת ג' כלים כח"ב, וזו"ן נפרדו מהפרצוף הן מהע"ס דראש והן מהע"ס דגוף. והזו"ן דראש נעשו לבחינת כלים מקיפים דיחידה חיה המכונים לבוש והיכל, דהיינו מקיף דעיגולים ומקיף דיושר. וזו"ן שנפרדו מהגוף נעשו לכלים חיצונים הנקראים בשר ועור, או לבוש והיכל, או חשמ'ל ונוגה. ואע"פ שאין המקיפים דיחידה חיה יכולים להתלבש בהם, כי אין כלים מקיפים רק מכלים דראש וג"ר, ולא מכלים דגוף. עכ"ז הם נבחנים למקיפי הגוף, משום שאין הגוף יכול לקבל את האורות דיחידה חיה, טרם שאלו הכלים יחזרו אל הפרצוף לבחינת כלים פנימים, כי אז יהיה ה' כלים בהגוף לכל ה' האורות. אבל כל עוד שהם נפרדים מהגוף לבחינת כלים חיצונים, נמצא הגוף חסר מחיה יחידה, כי בכלים דכח"ב מתלבשים רק נר"ן לבד, עש"ה בכל ההמשך. ולפיכך נבחנים תמיד אלו הכלים חיצונים של הגוף לבחינת ב' מקיפין בשר ועור, או לבוש והיכל, או חשמ'ל ונוגה, וכן הם מקבלים הארה מן ב' מקיפים דחיה יחידה המתיחסים להם כנ"ל. אמנם עיקר הארתם הוא מאורות פנימים רוח נפש, שהם מקבלים אותם מהכלים הפנימים, כמו שנתבאר שם.
ויש לזכור כאן ענין ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, כי בכלים נבחן תמיד שהעליונים מתגדלים תחילה, ובאורות הוא להיפך, שהתחתונים נכנסים תחילה. ונמצא שבעת שאין בפרצוף זולת כלי דכתר, שנקרא מוחא, אין בו אלא אור הנפש. ובעת שמשיג אור הרוח, יורד הנפש לכלי חכמה, הנקרא עצמות, והרוח מתלבש בכלי דמוחא. ובעת שהפרצוף משיג נשמה, יורד אור הנפש לכלי דבינה הנקרא גידין, והרוח יורד מכלי דמוחא לכלי דעצמות, והנשמה מתלבשת בכלי דכתר שהוא מוחא. ובעת שמשיג חיה, אז צריך אור הנשמה לירד מכלי דמוחא אל הכלי דעצמות, והרוח אל הכלי דגידין, והנפש לכלי דבשר, ואז אפשר לאור החיה שיתלבש בכלי דכתר שהוא מוחא. אמנםלא היה כן, משום שזה הכלי דבשר הנברר עם אור החיה, אינו כלי גמור שיהיה ראוי לקבל בתוכו אור הנפש, כי הוא רק בחינת חשמ'ל, ומקיף על הכלים הפנימים. וע"כ לא יוכל אור הנפש לירד מן הכלי דגידין ולהתלבש בכלי דבשר. ובשביל זה נמצא, שבעת ביאת אור החיה, אין לו מקום וכלי שיוכל להתלבש שמה. כי מתוך שאור הנפש נשאר בכלי דגידין, מוכרח גם הרוח להשאר בכלי דעצמות, ונשמה בכלי דמוחא. וע"כ מוכרח אור החיה להתלבש בפנימיות אור הנשמה. באופן שנר"ן נשארים במקומם, דהיינו תוך ג' הכלים מוחא עצמות גידין. ואור החיה אין לה כלי, רק מתלבשת תוך אור הנשמה. וכן בבוא אור היחידה, שאז היה צריך הנפש לירד לכלי דעור, והרוח לכלי דבשר. וכיון שהם אינם ראוים לכלים פנימים, א"כ מוכרחים נר"ן להשאר במקומם, ואין לאור היחידה מקום להתלבש, וע"כ הוא מוכרח להתלבש תוך פנימיות אור החיה.
והנה נתבאר היטב הטעם, אשר ליחידה חיה אין כלים שיוכלו להתלבש בהם, משום שאלו ב' הכלים בשר ועור, אינם כלים פנימים, שיוכלו האורות דרוח נפש להתלבש בהם. וע"כ מוכרחים הנר"ן להשאר בכלים דכח"ב הנקראים מוחא עצמות גידין. וע"כ מוכרחים להתלבש תוך אור הנשמה. אמנם אע"פ שאין אלו הכלים דבשר ועור ראוים לקבל בתוכם את האורות דנפש רוח הפנימים בשלימות, עכ"ז יכולים לקבל מהם מקצת האורות ההם, באופן, שחלק קטן מהאורות דנפש רוח המלובשים בכלים דעצמות וגידין, יורדים אל הכלים החיצונים דבשר ועור.
ומכאן נתחדש ב' מינים של נפש רוח בכל מדרגה. א' הם נפש רוח השלימים, שהם מלובשים בכלים הפנימים הנקראים עצמות וגידין כנ"ל. ומין הב' של נפש רוח, הם הארות אלו הקטנות דנפש רוח המלובשים בכלים החיצונים הנקראים בשר ועור. כי מטעם היותם כלים שאינם גמורים, אינם ראוים לקבל רק הארות קטנות מנפש רוח, וגם מכונים נפש רוח דחיצוניות, או נפש רוח דאחור. והם ג' בחינות, עיבור יניקה מוחין, דהיינו ו"ק ומוחין דו"ק, שפירושם נפש, רוח, ובחינת ג"ר דנפש רוח, כנודע.
וזה נוהג בכל מדרגה ומדרגה, כי אין לך מדרגה שלא תהיה בה נרנח"י. וע"כ הם מתחלקים בהכרח לעי"מ חיצונים, דהיינו המלובשים בכלים חיצונים דבשר ועור, כנ"ל. ולעי"מ פנימים, דהיינו המלובשים בכלים פנימים, שהם מוחא עצמות גידין.
ואחר שידענו ענין החיצוניות ופנימיות שיש בכלים, נבאר עתה מ"ש הרב, שכלי החיצון הוא גדול מכלי הפנימי. כי נודע, שעביות ושיעור הקומה, תלוים זה בזה. כי עביות דבחי"ד הבאה בזווג, הוא ממשיכה קומת כתר. ודבחי"ג רק לקומת חכמה, וכו', ודבחינת שורש רק לקומת מלכות. כי על פיהם נבחנים ה' הקומות הנקראים נרנח"י. והנה הטעם שאלו ב' הכלים בשר ועור, נפרדו ויצאו לבחינת כלים חיצונים מקיפים, ולא יכלו להיות לכלים פנימים, הוא משום גניזת או"א הפנימים, הגורם שאין זווג ג"ר באור החיה, וכן מכח גניזת ה"ת דצמצום א'ברדל"א, אין זווג שלם דאור יחידה, כנודע. וע"כ אין האורות האלו דיחידה חיה יכולים לברר להם כלי רביעי וכלי חמישי הנקראים בשר ועור, שיהיו ראוים להלבשת אורות פנימים ורוח ונפש, כנ"ל דף א' תתקפ"א ד"ה ואלו ע"ש, כי ע"כ נפרדו מכלים דגוף. ונבחן כי זה החלק דב' הכלים זו"ן, שנברר ע"י האורות דיחידה חיה, הוא חלק קלוש וזך עד שאינם ראוים להלביש האורות דרוח נפש בשלימות, כנ"ל. וע"כ הגוף חסר מהם. הרי שאלו ב' הכלים דבשר ועור, המה זכים בהרבה מכלים הפנימים דגוף, אשר זה באמת כל גריעותם, אבל בערך העביות מבלי להתחשב עם הלבשת האורות בהם, הרי זה מעלה גדולה להם. וזה שאומר הרב שכלי חיצון הוא יותר גדול מכלי הפנימי, כלומר, שהוא יותר זך.
והנה לכאורה, דברי הרב שבכאן סותרים למ"ש בע"ח ש"ו פ"ב. כי שם כתב וז"ל, עם היות כי אור מקיף גדול מאו"פ, עכ"ז פנימיות הכלי גדול מחיצוניות הכלי כנראה בחוש העין עכ"ל. וכאן אומר שחיצוניות הכלי גדול מפנימיות הכלי. אמנם לפי המתבאר אין קושיא, כי מבחינת התלבשות האורות בכלים, נמצא ודאי שפנימיות הכלי גדול וזך יותר, כי העביות שבכלי היא הגורם שיתלבש אור הגדול ביותר, וע"כ אומר שם שפנימיות הכלי יותר גדול. וכאן מדבר מערך הכלי לפי עצמו מבלי להתחשב עם התלבשות האור בתוכו. ע"כ אומר שחיצוניות הכלי יותר גדול, כי הוא זך ביותר, כנ"ל.