קנו) והרי נתבאר ענין י"ס דאצילות. ואח"כ מאלו הי"ס דאצילות האירו והוציאו ניצוצין, והם סוד החותם, והם נקרא י"ס דבריאה. וגם בעולם הבריאה יש בו י"ס הנחלקות לא"א ואו"א וזו"נ דבריאה, ע"ד הנ"ל באצילות, רק שאלו הם חותם דאצילות, אשר נתפשט ממנו. אח"כ מכח אלו י"ס דבריאה האירו והוציאו נצוצין, והם הנקרא י"ס דיצירה, והם בחינת חותם ב' הנחתם מבריאה המתפשט ממנו, וגם הי"ס אלו נחלקין לא"א ואו"א וזו"נ דיצירה ע"ד הנ"ל, ואח"כ מכח אלו הי"ס דיצירה נחתמו י"ס דעשיה, והם חותם לאותן של יצירה וגם בזה יש א"א ואו"א וזו"נ דעשיה ע"ד הנ"ל. והנה כל ספירה אלו הנ"ל, כולם הם אלהו'ת אחדות גמור מתחלת י"ס דאצילות עד סוף י"ס דעשיה.
קנו) החותם, והם נקראים י"ס דבריאה, וגם בעולם הבריאה יש בו י"ס הנחלקות לא"א ואו"א וזו"ן וכו'. הנה המדובר הוא כאן לאחר חטאו של עצה"ד. ואחר נפילת העולמות למטה מפרסה אשר אז נשארו העולמות בי"ע, רק בחב"ד חג"ת דכלים, ואורות דנפש רוח, ובחינת ג"ר דאורות ונה"י דכלים נסתלק מהם מחמת הפגם דאדה"ר, כנ"ל דף א' תתקמ"ו ד"ה והתשובה ע"ש. והנה אז נעשה הזווג באמא עלאה ע"י התלבשותה בזו"ן על מסך דבחי"ב, ויצאו ע"ס בקומת בינה, וירדו ונתלבשו בג' עולמות בי"ע, ע"ד שביאר הרב לעיל באות קנ"א ע"ש. ואז קנו כל מדרגה ומדרגה שבפרצופי בי"ע, את בחינת נשמה השייך לחלקם, וחזרו ונתקנו בבחינת ראש ונשמה. ושוב נתפשטו כל עולם מבי"ע לה"פ א"א ואו"א וזו"ן. וענין התפשטותם זו נקרא בשם חותם.
והשם חותם מורה, שאין לך בחינה דקה מן הדקה שיש בחותם, שלא תוציא דוגמתה בהנחתם ממנו, כן אין לך בחינה דקה מהדקה בה"פ אצילות, שלא תוציאה דוגמתה בה"פ בריאה. וכן בה"פ היצירה הנחתמים מה"פ שבבריאה. וכן בע"ס דעשיה הנחתמים מה"פ שביצירה. באופן שאין הפרש ביניהם אלא בשיעור קומה בלבד. אשר בעולם הבריאה יש להם קומת בינה, כי ע"ס שלהם יצאו על מסך דבחי"ב המוציא קומת בינה. ובעולם יצירה יצאו על המסך דבחי"א שהוא קומת ז"א בלי ראש. ובעולם עשיה יצאו על מסך דבחינת שורש, המוציא ע"ס בקומת מלכות הנקרא קומת נה"י, או ג' גו ג'.
אמנם כל זה אמור רק בשיעור קומת האור וחשיבותו. משא"כ בשאר הענינים, אין שום שינוי בין עולם לעולם, כי יש בכל אחד מהם בחינת ראש וגוף דכלים, הנבחנים לע"ס. שהראש הוא כלי דכתר. ופה עד החזה הוא חכמה. ומחזה עד הטבור הוא בינה. ומטבור ולמטה הוא זו"ן. ואפילו הנפש דנפש דעשיה, דהיינו פרצוף מלכות שבמלכות שבעולם עשיה, יש בו הבחן הע"ס הנ"ל בכלים שלו. אלא שאין בכולם אלא אור הנפש דנפש שבעשיה, המתלבש בכלי דכתר שלו. וכל הכלים דגוף מקבלים הארת הנפש מכלי דכתר שבו. ובשיעור הזה הם מתחלקים ג"כ לנרנח"י דנפש הנפש. כי הנפש העקרי המלובש בכלי דכתר הוא יחידה דנפש הנפש. ומפה עד החזה הוא חיה דנפש הנפש. ומחזה עד הטבור הוא נשמה דנפש הנפש. ומטבור ולמטה הוא נ"ר דנפש הנפש. ועד"ז מתחלק כל פרק וכל ניצוץ שבפרצופי בי"ע.
וע"ד שנתבארו הנרנח"י בזה למטה מזה כנ"ל, הנה כן הוא גם בע"ס דכלים שקומתם שוה, הנקראים מוחא עצמות גידין בשר עור. אשר עיקר האור שבו, מתלבש בכלי הפנימי דמוחא, ונבחן ליחידה דאותה מדרגה. ומה שהכלי דעצמות מקבל ממנו, נקרא חיה דאותו פרט. ומה שהכלי דגידין מקבל ממנו נקרא נשמה. ומה שהכלי דבשר מקבל ממנו נקרא רוח. ומה שהכלי דעור מקבל ממנו נקרא נפש. ואין שום נפקא מינה בזה איזה שיעור אורשיש בכלי דמוחא דאותה המדרגה, ואפילו אם הוא נפש דנפש הנפש, הנה גם היא מתחלק כן לפי סדר הכלים שבו. הן בכלים דזה למטה מזה, הנקרא ראש, וחג"ת עד החזה, ומחזה עד הטבור, ומטבור ולמטה. והן לפי סדר הכלים שהם בקומה שוה, הנקרא מוחא עצמות גידין בשר עור, כנ"ל.
וכן ע"פ סדר הכלים הנ"ל דזה למטה מזה, נבחנים בכל פרט גם ה"פ, א"א ואו"א וישסו"ת וזו"ן. כי הראש של המדרגה נבחן לא"א, המתפשט בפנימית המדרגה עד סיום רגלים. וחג"ת עד החזה, נבחן לפרצוף או"א המלבישים על א"א שבו. ומחזה עד הטבור נבחן לפרצוף ישסו"ת שבו. ומטבור עד סיום רגלין נבחן לפרצוף זו"ן שבו. וכן הוא מתחלק לג' פרצופים עי"מ. שהראש הוא פרצוף המוחין שבו, המתפשט תוך פנימיות המדרגה. ומגרון עד החזה, הוא פרצוף היניקה, המלביש על פרצוף המוחין עד סיום רגלין. ומחזה ולמטה, הוא פרצוף העיבור, המלביש על פרצוף היניקה עד סיום רגלין.
ועד"ז כל פרצוף שבאלו עי"מ, יש לו לפי עצמו ג"כ ג' פרצופים הנקראים פנימי תיכון חיצון. כי יש ג"פ פת"ח בפרצוף המוחין. וכן פת"ח בפרצוף היניקה. וכן פנימי תיכון חיצון בפרצוף העיבור. במלה אחת, אין לך שום הבחן הנוהג בפרצופי אצילות שלא יהיה כמותו בכל פרטי המדרגות דכלהו פרצופי בי"ע. וע"כ נבחן זה כמו שהעולמות יצאו זה מזה לבחינת חותם ונחתם, שכל עולם ועולם מעביר את כל הפרטים שבו להעולם שלאחריו.
אלהו'ת אחדות גמור מתחילת י"ס דאצילות עד סוף י"ס דעשיה. ולכאורה קשה, מה שכתב הרב להלן באות קס"ג שרק עד בחינת נשמה הם אלקיות, אבל הרוח נפש שבבי"ע אינם אלקיות. וכן להלן באות קס"ו אומר שהכלי החיצון והתיכון שבכל מדרגה הם דפרודא, ורק הכלי הפנימי אלקיות, ע"ש. וכאן אומר שעד סוף י"ס דעשיה הם אלקיות ואחדות גמור. אמנם יש עמקות בדברים האלו, וצריכים להבין אותם, כי הוא היסוד להבנת כל הערכים שבבי"ע.
וצריכים לזכור כאן, מה שכייל לן הרב בתחילת דרושי אבי"ע בע"ח שמ"ב פרק ג'. אחר שביאר שם שהע"ס שבכל פרצוף שבד' העולמות אבי"ע מכונים שורש נשמה גוף לבוש היכל. אמר, וז"ל "דע כי השורש והנשמה והגופים הם בחינה אחת, שאין פירוד ביניהם. אך הלבושים וההיכלות הם ב' בחינות נפרדות מהג' בחינות הנ"ל וכו'. ומהראוי היה שהי"ס של הגופים יתלבשו בי"ס של הלבושים, ואמנם אינו כן לסבה הנ"ל וכו', שהי"ס דגופות דא"ק מתלבשות תוך י"ס השרשים של י"ס דעתיק, ואלו מתלבשים בי"ס של הנשמות דעתיק, ואלו מתלבשים בי"ס דגופות דעתיק, וכעד"ז בחינות השורשים והנשמות והגופים דא"א, מלבישים לגופות דעתיק וכו' " עכ"ל. הרי מפורש שאפילו בעולם האצילות רק ג' הראשונות, כתר חכמה בינה, הם בחינה אחת שאין שם פירודא, שהם המכונים שורש נשמה גוף. אבל ב' התחתונות ז"א ומלכות, המכונים שם לבוש והיכל, הם נפרדים מהספירות והכלים הפנימים, אלא שנעשו לב' מקיפים הנקראים מקיפיםדיושר ומקיפים דעיגולים, כמ"ש שם. וא"כ אותה הקושיא הנ"ל שהקשינו במה שאומר שרק עד הנשמה שבבי"ע הם אלקיות, אבל הרוח נפש שבו הם דפירודא, יש להקשות גם בעולם אצילות גופיה. כי גם באצילות אומר כן, שז"א ומלכות דכל פרצוף ופרצוף מאצילות, נפרדו ונעשו רק לכלים מקיפים דלבוש והיכל, וא"כ איך יש ע"ס בפרצופי אצילות. וכן איך יש רוח נפש באצילות מאחר שז"א ומלכות נפרדו מהכלים הפנימים שבכל פרצוף.
והתשובה לזה, תמצא בע"ח שמ"ט פ"א, ומובא בספר בית שער לכונות דף י"ט, אות נ"ג. וז"ל "ואמנם כל עולם בפ"ע דרך פרט, יש לו כל אלו הבחינות, עצמות וכלים ומלבישים. וכעד"ז כל פרט ופרט מהם מתחלק ע"ד הנ"ל, וזכור זה ולא נצטרך להזכירו בכל פעם ופעם וכו'.(אות נח )1 הרי נתבאר איך הם ג' כלים זה בתוך זה, והם בחינת עי"מ, והם כלים לנר"ן, כי היחידה וחיה אין כנגדם כלים, ועליהם סובבת הבשר וכו', וה"ס חשמ'ל המקיף לכל הכלים וכו', ואח"כ העור" עכ"ל.
פירוש הדברים. כי ה' כלים יש לגוף, הנקראים מוחא עצמות גידין בשר עור. אשר מוחא הוא כתר, ועצמות הוא חכמה, וגידין הוא בינה, ובשר הוא ז"א, ועור הוא מלכות. ואמר הרב, כי רק הכלים דכח"ב, שהם מוחא עצמות וגידין, הם נבחנים לג' כלים דגוף שבהם מתלבשים הנר"ן, כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות. וע"כ בעת שלא יש כי אם ג' כלים בפרצוף, נמצא הנשמה מתלבשת בכלי דמוחא שהוא כתר, והרוח מתלבש בכלי דעצמות, שהוא חכמה, והנפש מתלבשת בכלי דגידין, שהוא בינה. ונמצאים ב' הכלים ז"א ומלכות שהם ריקים בלי אור. ולכן מפרש שם שהם אינם כלים פנימים, אלא שהם בחינת לבוש והיכל, שנפרדו מהכלים הפנימים ונעשו למקיפים. וע"כ המה משמשים גם בגוף רק לבחינת מלבושים. כי הבשר הוא בחינת חשמ'ל, הסובבת ומקיף על ג' הכלים כח"ב שבהם נר"ן. והעור הוא מקיף על הבשר מבחוץ, והוא נקרא נוגה. באופן, שבכל פרצוף רק ג' כלים כח"ב, הנקראים מוחא עצמות גידין, שבהם מתלבשים נפש רוח נשמה. אבל האורות דחיה ויחידה אין כנגדם כלים בגוף. והטעם הוא, כי כל זמן ששולט צמצום הב', דהיינו בשתא אלפי שני, נמצאו הזו"ן נפרדים מבחינת כלים אל הפרצוף. כי מחמת עלית המלכות המזדווגת למקום נקבי עינים, נפרדו ויצאו זו"ן של ראש, מבחינת הע"ס דראש. וכן מלכות המסיימת שהיתה במקום מלכות דגופא, עלתה למקום בינה דגופא, שהוא ת"ת. וכן יצאו גם זו"ן של הגוף מבחינת הכלים של הגוף, וע"כ לא נשאר הן בראש והן בגוף זולת ג' כלים כח"ב ולא יותר, כמ"ש הרב. כי אלו ב' הכלים בשר ועור, שהם כנגד אלו הזו"ן שנפרדו, אינם נבחנים לכלים ממש, אלא לבחינת חשמ'ל ונוגה המקיפים לג' הכלים, כמ"ש הרב.
ולכאורה יש כאן קושיא, כי בע"ח שמ"ב פ"ג, אומר הרב שב' הכלים התחתונים אלו נפרדו לגמרי מהפרצוף ונעשו למקיפין דעיגולים ויושר, שהם מקיפי חיה ויחידה המעגלים סביבות הפרצופים מרחוק, כנודע. וכאן אומרשהם ב' מקיפים המלבישים ודבוקים על הכלים בבחינת בשר ועור, המכונים חשמ'ל ונוגה. אשר בחשמ'ל שהוא הבשר, יש בו הארה רק מחזה ולמעלה, המכונה מל מחשמ'ל. והנוגה יש רק הארה מועטת מאוד, והיא בחינת טוב ורע. שהוא לכאורה תמוה מאד, והדברים האלו סותרים מקצה אל הקצה כנגד מה שכתב שם בשמ"ב פ"ג שהם נעשו לכלים דעגולים שבתוכם מלובשים מקיפים הגדולים דחיה יחידה.
והענין הוא, כי שם מדבר בזו"ן שנפרדו מכלים דראש. ונודע שבראש אין שם כלים אמיתיים אלא רק שורשים לכלים לבד, ועל אלו אומר שהם נעשו לכלים דעגולים, שבתוכם האורות דחיה יחידה. כי מטעם שהם חסרים בראש, ולא נשאר בראש זולת ג' הכלים כח"ב, לא יוכל הראש לקבל כי אם נר"ן. כי באורות נבחן שהתחתונים נכנסים תחילה ונכנסו הנר"ן בכח"ב, וחיה יחידה אין להם כלים להתלבש בראש. וע"כ נשארו מבחוץ לפרצוף, ומקיפים עליו מרחוק. והכלים שלהם הם הזו"ן של הראש שנפרדו, כי לא יחזרו האורות דיחידה חיה אל הראש טרם שיחזרו אלו ב' הכלים זו"ן אל הראש. וכיון שהם רק שרשי כלים המה ראוים להיות כלים זכים אל האורות הגדולים ההם.
אמנם מ"ש הרב כאן בשמ"ט פרק א', הנה המדובר הוא מב' הכלים ז"א ומלכות שנפרדו מע"ס דגופא, מחמת עלית מלכות המסיימת מן המקום דמלכות דגופא למקום הבינה דגופא שהוא הת"ת במקום החזה. אשר מתחילה המה נפלו לגמרי לבחינת חלל הפנוי מתחת רגלי א"ק, כנ"ל בדברי הרב באות ג' ע"ש. ואח"כ בסבת העירוב דרפ"ח ניצוצין שירדו בתוכם בעת שביה"כ, וע"י זווגים ובירורים, נתברר מהם חלק מסוים ונתחבר שוב בהפרצופים, בבחינת בשר ועור הנקרא חשמ'ל ונוגה. כמ"ש בבית שער הכונות דף י"ט ע"ש כל ההמשך. והנך רואה מה רב המרחק בין אלו ז"א ומלכות דראש, שנעשו לכלים דעגולים למקיפים דיחידה חיה, לבין אלו הכלים דז"א ומלכות שנעשו לבשר ועור. כי ז"א ומלכות של ראש, הם רק שורשים לכלים, ואין בהם עביות כל עיקר, כי עביות המסך הוא למטה מהם, כנודע. ומה גם שהסיום של מלכות המזדווגת אינה מורידה הכלים לבר מאצילות, אלא רק לבר מבחינת ראש. וע"כ הם זכים ויש להם קשר עם האורות דיחידה חיה שנסתלקו מן הראש, כנ"ל. אבל כאן המדובר הוא בכלים דגופא, שאין להם שום יחס עם בחינת מקיפים, כי אין מקיפים אלא מאורות דראש, ומה גם שמלכות המסיימת הורידה אותם פעם למטה בחלל הפנוי, והבן היטב.
והנה באמת, בעת שאין עוד בהפרצוף רק בחינת נשמה, אין ב' הכלים האלו נבחנים, רק לב' עורות דבוקים זה בזה הנקראים קלף ודוכסוסטוס, כמ"ש הרב בע"ח שמ"א פרק א'. אלא בעת שהוא משיג בחינת חיה, הנה אז נעשה נסירה בין אלו האורות, והדוכסוסטוס נעשה אז למדרגה בשר ונקרא חשמ'ל, והקלף נעשה אזלעור ונקרא נוגה. כי פרצוף חיה מברר לו כלי רביעי, שהוא הבשר המקיף על ג' הכלים כח"ב. ומתוך שאינו ראוי לקבל רק בחינת ו"ק דחיה, משום שבחינת ג"ר דחיה שהם או"א הפנימים נגנזו, ואינם בכל משך שתא אלפי שני, ע"כ אין פרצוף הבשר יכול להתברר לכלי גמור, אלא רק לבחינת לבוש על הכלים, וע"כ נקרא חשמ'ל. ופרצוף העור נבחן אז בבחינה בלתי נבררת, וע"כ נקרא נוגה. כי כל בחינה הבלתי נבררת נקראת נוגה, ואפילו בעת שמאיר בחינת יחידה בהפרצוף, מ"מ אין העור יכול להתברר כל עוד שלא נברר פרצוף הבשר כולו, דהיינו מטרם שהכלי הרביעי מקבל את הג"ר דחיה. וע"כ אין הארת היחידה בשלימות מטרם גמר התיקון. וע"כ אין הכלי החמישי יכולה לצאת מבחינת נוגה כנ"ל. המתבאר מזה, שהגם שיש בחינת ה"פ בזו"ן דאצילות, באורות נרנח"י, הנקראים עבגע"מ כנ"ל, עכ"ז רק ג' הכלים כח"ב נבחנים לכלים אמיתיים באחדות גמור, אבל ב' הכלים בשר ועור המה נבדלו מהכלים של הפרצוף, ואינם אלא מלבישים על ג' הכלים מסביב להם. והוא מטעם כי האורות דיחידה חיה שבשתא אלפי שני, אינם בשלמותם הגמור, כי הם רק מבחינת ו"ק דיחידה חיה, כנ"ל. וע"כ הם רק מלבישים נבדלים מן הגוף, וסובבים על הכלים דגוף מבחוץ, כי לא נבררו לגמרי מן הקליפות, כמבואר.
והנה נתבאר לעיל, אשר מסבת החטא דאדה"ר, נסתלק מפרצופי בי"ע כל אלו האורות והבירורים דכלים שבאו להם בסוד תוספות, ולא נשאר מהאורות זולת נפש רוח, ומהכלים רק כתר חכמה, כנ"ל דף א' תתקע"ג ד"ה החותם ע"ש. ואחר כך נמשך להם הנשמה מאמא, כנ"ל. שעי"ז שוב נתפשטו בסוד חותם מחותם עד עולם העשיה כדברי הרב כאן. והנה כשנמשך להם האור דנשמה נברר להם הכלי הג' שהוא בינה, ויש עתה לפרצופי בי"ע כולם, ג' כלים דכח"ב שבהם מלובשים נפש רוח נשמה. אור הנשמה בכלי דכתר, והרוח בכלי דחכמה, ונפש בכלי דבינה. אשר בזה נשלמו להם ג' הכלים דגוף שהם באחדות גמור מתחילת י"ס דאצילות עד סוף העשיה. שהרי גם באצילות רק אלו ב' הכלים הם באחדות גמור, כמ"ש הרב בע"ח שמ"ב פ"ג המובא לעיל. וזהו שכתב הרב גם כאן "והנה כל ספירות אלו הנ"ל כולם הם אלקות אחדות גמור מתחילת י"ס דאצילות עד סוף עשיה". דהיינו ממש כמ"ש בע"ח שמ"ב פ"ג בג' הכלים דאצילות שמלבישים זע"ז באחדות גמור לאפוקי מאלו ב' הכלים הנקראים חשמ'ל ונוגה, שהם נבחנים לנפרדים מן הגוף ונעשו ללבושים על הג' הכלים.
אמנם ודאי יש הפרש גדול מאוד בין אלו הכלים החיצונים מהגוף שנקראים חשמ'ל ונוגה דפרצופי אצילות, ובין אלו הכלים חיצונים חשמ'ל ונוגה שבג' עולמות בי"ע. כי שםבאצילות יש עכ"פ אלו האורות דיחידה חיה מבחינת פב"פ, אלא מתוך שהם חסרי ג"ר, אינם יכולים לברר הכלי הרביעי והחמישי לגמרי ונשארים לכלים חיצונים מהגוף, כנ"ל. אבל אלו הכלים החיצונים דבי"ע, הרי אין להם מהאורות דיחידה וחיה רק מבחינת אורות דאחורים, כמ"ש להלן שאין שום אור החיה יכול להאיר בג' עולמות בי"ע. ורק מבחינת פרצופי האחור דאצילות, נשארים להם בחינת אור דאחורים בלבד. וע"כ נחשבים אלו ב' הכלים החיצונים מהגוף שלהם, לבחינת רוח ונפש דפרודא, ואינם נחשבים עוד בבחינת אלקיות, כמ"ש להלן. וזכור היטב את הדברים האלו שהם יסוד להבין בהם כל עניני בי"ע.