קמג) וכאשר נתקנו או"א, ירדו הדינין לתתא בזו"נ. וכאשר נתקנו זו"ן ראה המאציל יתברך שאם יתוקנו בבחי' פב"פ יתאחזו הקליפות והדינין באחורים שלהם, להיותן דינין, בפרט שהם לתתא. לכן תיקנם אב"א, ועי"ז לא יכלו להתאחז שם. כי להשמר שלא יתאחזו בפנים זה א"צ ודאי, שאין להם שום אחיזה.
קמג) וכאשר נתקנו או"א ירדו הדינין לתתא, בזו"ן וכו' לכן תיקנם אב"א. כי מטרם תיקון או"א, היה אפשר לחיצונים להאחז גם בג"ר, כי ע"כ יצאו או"א דנקודים בעת הקטנות באב"א, כנודע. אמנם אחר שנתקנו או"א במסך דבחי"ב, שהוא קומת ג"ר דבינה הנקרא ס"ג, הנה מאז ואילך אין אחיזה לחיצונים בג"ר. ונעשים אלו המוחין קבועים לתמיד באו"א, והם תמיד פב"פ בסוד זווג דלא פסיק, והם מלבישים לא"א מפה עד החזה. אמנם אז ירדו הדינין לזו"ן, כי אלו מוחין דס"ג ה"ס חסדים מכוסים כטבע הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא. אבל ז"א אין לו מוחין אלא מחסדים מגולים בהארת חכמה, שהם המוחין דע"ב, שגם באו"א עצמם אינם קבועים תמיד. וז"ש "כאשר נתקנו או"א ירדו הדינין לזו"ן". כלומר, כי תיקון זה הועיל רק לאו"א, כי נתפרדו הדינים מהם לגמרי, ואין שום ירידה נוהג בהם. אבל תחת זה ירדו הדינים לזו"ן, דהיינו אפילו בעת שזו"ן מקבלים המוחין דנשמה מקומה זו דאו"א, אינם מספיקים להם אלא לבחינת מחזה ולמעלה, דהיינו לבחינת ג"ר דכלים דזו"ן, ששם מספיקים הם חסדים מכוסים. אבל מחזה ולמטה נשארים בחסרון מוחין, כי שם הם צריכים לחסדים מגולים. וע"כ נשארו בהם הדינים והוכרחו להתקן שם אב"א בסוד ואחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ, שתיקון זה משמר אותם מאחיזת חיצונים, כנ"ל בדיבור הסמוך.