קכח) והנה כבר בארנו לעיל כי יש ב' מיני זווגים לאו"א דאצילות: הא' הוא היותם שוין וארוכין בכל גובה קומתן, הב' הוא היותן בקצרות קומה כנ"ל, שהוא סוד ישסו"ת. והנה גם בזו"ן יש ב' מיני זווגים אלו: הא' הוא בהיותן זו"ן שוין בקומתן, הב' הוא כשהנוקבא אינה מגעת רק עד החזה דז"א לבד בהיותן אב"א. והנה הזווג הא' נקרא זווג פב"פ, והב' נק' אב"א. והנה אחר שידעת חלוקי אבי"ע איך הם, נבאר ונאמר, כי הנה לפי שכל מציאת ההולדה לנשמות חדשות אינה רק ע"י המוחין העליונים דאו"א כנ"ל, ולכן עד מקום שמגיע הארת זווג או"א, יש שם בחי' הולדה וזווג, אך משם ואילך לא יש זווג.
קכח) ב' מיני זווגים לאו"א וכו' וזווג הב' דאו"א דאצילות, הוא פחות יותר לכן הוא לצורך או"א דבריאה שיתנו מוחין לזו"ן דבריאה. פירוש, כי זווג הא' דאו"א הוא בעת שנעשים פרצוף אחד עם ישסו"ת ועולים לג"ר דא"א, ויש להם קומת ע"ב, ואז יכולים להשפיע מוחין דהולדה לזו"ן דאצילות. וזווג הב' של או"א, הוא בעת שאו"א הם מוחין דס"ג, ומלבישים רק מפה דא"א ולמטה, והזווג נעשה בישסו"ת בסוד הרכנת ראש דאו"א אליהם. כי או"א עלאין נקראים שניהם אבא, וישסו"ת נקראים שניהם אמא כנודע. והזווג הזה אינו מספיק למוחין דהולדה, אלא רק להחיות העולמות בלבד. והטעם הוא מפני שהוא בחינת חסדים מכוסים כטבע הבינה דאור ישר, שהמוחין שלה הם בסוד כי חפץ חסד הוא ודוחה הארת חכמה, וע"כ אין במוחין אלו בחינת הולדה, כי אין מוחין דהולדה לז"א רק באור חיה, דהיינו בהארת חכמה.
ועכ"ז, אע"פ שאין המוחין דס"ג מספיקים לבחינת הולדה לזו"ן כנ"ל, מ"מ הם מספיקים למוחין דהולדה בשביל עולם הבריאה. והוא מטעם, כי עולם הבריאה כולו בחינת בינה הוא, כי אפילו המקום בי"ע נעשה מב"ש ת"ת שמחזה ולמטה דז"ת של הנקודים, שהם זו"ן דבינה דגופא. ומכ"ש הפרצופים של הבריאה, שכבר עלו ונעשו לבחינת ישסו"ת דאצילות קודם החטא. ולפיכך אפילו לאחר החטא דעצה"ד שהבריאה נפלה למתחת הפרסא דאצילות, מ"מ לא אבדה מחמת זה צורת הכלי שלה, וגם עתה היא נחשבת כולה לבחינת כלים דבינה. וע"כ גם היא בבחינת חפץ חסד כמו הבינה דאו"י ודוחה ממנה חכמה. וע"כ יכולה גם עתה לקבל המוחין דישסו"ת דאצילות, כמו שהיתה מקבלת מטרם נפילתה למטה מפרסא, כי אין הפרסא מפסקת כלל על אור הבינה, כי אין צמצום נוהג רק על החכמה לבד. ולפיכך, יש לאו"א דבריאה מוחין שלימים דישסו"ת דאצילות, דהיינו קומת ס"ג, שיש בהם מוחין דהולדה, כי מתוך שהם אצלה בחינת ג"ר הם מספיקים לה למוחין דהולדה.
וזה אמרו "וזווג הב' דאו"א וכו', המוחין דזו"ן דבריאה להוליד נשמות המלאכים החדשים ממש שזהו עונתה האמורה בתורה וכו', וז"ס אמא מקננא בכורסיא". דהיינו כנ"ל, כי אפילו בעת היותה מתחת הפרסא, יכולה לקבל מוחין דישסו"ת דאצילות כמו בעת שהיתה מלבשת לישסו"ת דאצילות, כי אין הפרסא מפסקת על אור אמא כלל, כנ"ל. וע"כ אמא מקננא בכורסיא, כי ישסו"ת עצמו דאצילות יכול להתלבש באו"א דבריאה, וליתן מוחין דהולדת נשמת מלאכים חדשים לזו"ן דבריאה.