קכה/ב) הכלל העולה, כי שלשה בחינות נתחלקו כל הנשמות שהיו כלולות באדה"ר, שהם בעשרה הפרצופין הנז' מזעיר דבריאה עד נוקבא דעשיה, והם אלו, בחינה הא' העליונה כולם, היא הנקראת זיהרא עילאה שניטלה מאדה"ר, ולא שלטה בהם הקליפות כלל ח"ו, אלא שנסתלקה ממנו ע"י חטאו אשר חטא, ולא זכה אליה עד שבא חנוך הוא מטטרו'ן ולקחה, כמו שנתבאר אצלינו בפ' קדושים בס"ת דף פ"ג ע"ב ע"ש. והוא בחינת האורות הנקראים יחידה חיה נשמה ורוח, שבכתרים שבכל ספירה וספירה שבי"ס שבכל פרצוף ופרצוף מעשר הפרצופין הנזכרים.
קכה/ב) הכלל העולה כי ג' בחינות נתחלקו כל הנשמות וכו'. שהם: הזיהרא עלאה, שנסתלק ממנו מחמת החטא וחזר לשורשו. בחינה הב', היא נקודת החזה של פרצופי בי"ע, ששם שורש נשמתו של אדה"ר, הנקרא כלי דכתר שלו עם אור הנפש, שלהיותה כלי דפנים לא שלטו בו הקליפות ולכן נשאר בו, כנ"ל בדיבור הסמוך. בחינה הג', הם הט"ת שלו, שהם מעיקרם בחינת האחורים, הנה בהם היה ענין הנחש שהטיל בהם זוהמא ונפלו כולם לקליפות, כמ"ש כל זה לעיל באורך עש"ה.
ונמצינו למדים, שקודם החטא היה נשמתו של אדה"ר כולל שתי עשר פרצופין, שהם או"א וזו"ן דבריאה, ואו"א וזו"ן דיצירה, ואו"א וזו"ן דעשיה. וע"י אכילת עצה"ד, שפירושו שגרם מגע ואחיזה להנחש ביסוד העליון הנקרא אחורים, תכף פרח ממנו הזיהרא עילאה, שה"ס פרצוף העליון של י"ב הפרצופים הנקרא אבא, והוא כולל כל האור שבנשמת אדה"ר, חוץ מאור הנפש שנשאר בו, דהיינו שיעור חיות מועט שיהיה ראוי לחזור בתשובה. ובאבא אין בחינת כלי כלל ונבחן משום זה שכולו נסתלק ועלה לשורשו.
ועשתי עשרה פרצופים נפלו הנצוצים והכלים שלהם לקליפות, דהיינו מאמא דבריאה ולמטה כנ"ל. וכל הכלים דכתרים שלו, הנקרא חלתו של עולם ששורשם בנקודת החזה שבפרצופי בי"ע כנ"ל, הם כולם נשארו בו כדי להלביש את אור הנפש שנשאר בו כנ"ל. חוץ מהכתרים שבב' פרצופים העליונים שהם או"א דבריאה, שמהם לא נשאר בו שורש, לא באור ולא בכלי, מטעם שנתבאר לעיל ע"ש. ואלו זכה בהם משה, כי אחר שבירר הט"ת דבינה דאדה"ר שנשרו ממנו, זכה גם אל הכלים דכתרים דאו"א, כמ"ש הרב, שז"ס משה זכה לבינה. ועי' בבית שער לכונות (אות קכ"ט ובאור פשוט בד"ה ובחטא, ותבין ביותר את הדברים הללו).