פה) ונמצאו עתה פנויים ארבעה תחתונות דבריאה וכל עולם היצירה ועשיה, שהם מקום עשרים וארבע ספירות, וכל המקום הזה היה אז פנוי וריק וחלל והיה בסוד תחום שבת שהוא אלפים אמה כנודע, זולת הארבעה עשר ספירות התחתונות ששם היה מדור קבע אל הקליפות כנ"ל. והיוד ספירות אחרות העליונות היו סוד תחום שבת.
פה) מדור קבע אל הקליפות. כי הקדושה אין לה בכל ג' עולמות בי"ע רק דירת ארעי. כמ"ש בזוהר, אמא מקננת בכרסיא, וז"א מקנן ביצירה, ומלכות מקננא באופן. כי קינון הוא ענין דירת ארעי. והטעם הוא, כי בשבתות ובמועדים הם חוזרים למקומם באצילות ובי"ע נשאר ריקן מקדושה לגמרי. אבל הקליפות קנו להם דירת קבע מחזה ולמטה דבי"ע, שאינם מסתלקים משם לעולם, דהיינו בשתא אלפי שני, ואפילו בשבתות ובמועדים אינם מסתלקים משם. משא"כ בט"ז ספירות הראשונות דבי"ע, שהם מחזה ולמעלה, הגם שלאחר החטא נבנו הקליפות בנין גדול, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, ותופסים חלקם גם בס"ז ראשונות בכל קומת בי"ע. אמנם אין להם שם דירת קבע, שהרי בשבתות הם מוכרחים להסתלק מהט"ז הראשונות שמחזה ולמעלה. כי בעת עלית העולמות בשבת, נעשו אלו הט"ז ספירות ריקנים לגמרי, ואין בהם לא קדושה ולא קליפות, כנודע. אבל מחזה ולמטה דבי"ע אינם מסתלקים אפילו בשבת. וז"ש הרב "זולתי הארבעה עשר ספירות התחתונות, ששם היה מדור קבע אל הקליפות", כמבואר שאינם מסתלקים משם לעולם עד גמר התקון.
וצריכים להבין טעם הדברים, למה נשתנה כל כך הט"ז הראשונות מהי"ד התחתונות. וכן מה ענין של דירת קבע ודירת ארעי האמור הן בקדושה והן בקליפות. ותחילה יש לזכור כי מקום בי"ע לחוד, והעולמות בי"ע וכל מה שבתוכם, הן קדושה והן קליפות, הם ענין לחוד. וההפרש ביניהם גדול מאד. כי מקום בי"ע נעשה מכלים של נה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק שנשארו למטה מפרסא, מכח החידוש שנעשה עם הצמצום ב', שנסתיים האצילות על החזה דפרצוף זה, כנ"ל. נמצא שהכלים עצמם הם מצמצום א', אלא שהחידוש דעלית ה"ת בנקבי עינים הורידם למטה מאצילות ונתרוקנו מאורותיהם. הרי שהכלים דמקום בי"ע הם מבחינת צמצום א'. אבל ג' העולמות בי"ע והפרצופים שבהם, הן דקדושה והן דקליפה, המה יצאו מעיקרם רק מצמצום ב'. כי הם יצאו בעת הגדלות דע"ס דעולם הנקודים, עם התפשטות האור חדש דע"ב דא"ק שהוריד בחזרה הה"ת למקומה לפה דראש והשיב אח"פ לראש. ואח"כ כשנתפשטו המוחין מראש לז"ת, הורידו ג"כ נקודת הסיום ממקום החזה דפרצוף נקודות דס"ג, למקום סיום רגלין כמקודם לכן, ונתפשטו ז"ת דנקודים עד הנקודה דעוה"ז בשוה עם רגלי א"ק. ומתוך שעברו על גבול הפרסא שנעשה בעת קטנות הנקודים, לכן נשברו ומתו. ונודע, שמאלו הז"ת שמתו נעשו כל ד' העולמות דאבי"ע דעולם התיקון, וכן אבי"ע דקליפות. כי מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו. ומאלו דאתבסמו נעשו אבי"ע דקדושה, אשר הכלים דפנים נעשו לעולם אצילות, ומכלים דאחורים נעשו ג' עולמות בי"ע. ומה שנשאר אחר אבי"ע דקדושה ולא יכול לאתבסם, נעשו מהם אבי"ע דקליפות. הרי שהן בי"ע דקדושה, והן בי"ע דקליפות, כולם יצאו ונעשו אחר צמצום הב'. משא"כ המקום בי"ע יצא כולו בעת צמצום א', ככל פרצופי א"ק, וצמצום הב' רק מיעטאותו להורידו לבר מאצילות.
והנה הטעם דמנהון אתבסמו, ומנהון לא אתבסמו ונעשו לבנין הקליפות. הוא כי שביה"כ היתה מכח המלכות דצמצום א', שנעשתה לחלל פנוי, חזרה ונתערבה בכלים דז"ת, מחמת שעברו את גבול הפרסא, כמ"ש בחלק ז' ע"ש. ולפיכך, לא יכלו להתברר רק ט' הספירות ראשונות דכל מלך מהז"ת, אבל המלכות דכל מלך לא יכלה להתברר, להיותה בחינת חלל הפנוי מצמצום א'.
אמנם מחמת שבירתם נתערבו כל הבחינות זו בזו. וכל בחינה המתבררת ועולה מבי"ע יש בה ש"ך ניצוצין, שהם כללות כל ז' המלכים. כי הם עם מלך הדעת ח' מלכים, ובכל מלך יש בו ע"ס, ובכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ, הרי ש"ך בחינות, כי ח' פעמים מ' הרי ש"ך. ומתוך שמלכות שבכל ע"ס לא נבררה, נמצא שיש כאן ח' מלכיות, שבכל מלכות ד' בחינות חו"ב תו"מ, שהם ל"ב ניצוצין, וה"ס ל"ב האבן. כי ל"ב הניצוצין האלו של המלכיות, הם בחינת חלל הפנוי דצמצום א', שאינם ראוים לשום תיקון, אלא שצריכים להפרידם מן הכלים, שזולת זה אי אפשר כלל לחזור ולהחיות אותם. ונמצא שבכללם הם ש"ך ניצוצין, אמנם רק ט"ר שבהם אפשר לברר ולהחיותם, שהם רפ"ח ניצוצין, ומלכיות שבהם שהם ל"ב ניצוצין, אין להם תיקון כלל, וצריכים להפרידם מן הכלים. בסו"ה והסירותי את ל"ב האבן מקרבכם.
ולפיכך נחלק בערך זה גם מקום בי"ע, שהוא תנה"י דנקודות דס"ג דא"ק, לב' בחינות. לט"ר שבו, ולמלכות שבו. כי הוא נתפשט בעצמו לע"ס חב"ד חג"ת נהי"מ, שבערך של התלבשות האורות בכלים, עומדים כל ט' הראשונות שבו חב"ד חג"ת עד החזה, ומלכות שבו בלבדה עומדת מחזה ולמטה (כנ"ל דף א' תתפ"ט ד"ה תכף בעת, ע"ש). ונמצא שכל מה שנפלו מז"ת דנקודים לבחינת ט' ספירות שבו עד החזה, הם ראויםלהתברר. אבל מה שנפל לבחינת המלכות שלו, שהוא מחזה שלו ולמטה, אינם ראוים להתברר כי הם בחינת ל"ב האבן הנ"ל.
וזה אמרו "הארבעה עשר ספירות התחתונות שם היה מדור קבע אל הקליפות". דהיינו שאין הקליפות מסתלקים משם אפילו בשבת כנ"ל. והוא משום ששם הוא בחינת המלכות דמקום בי"ע, ששם נפלו הל"ב האבן הנ"ל, שאין להם שום תיקון בכל משך שתא אלפי שני. ונמצא שאין הקליפות זזים משם, וקנו שם דירת קבע. אבל ט"ז הספירות העליונות שמחזה ולמעלה ששם מקום רפ"ח ניצוצין, הרי יש להם עליה בשבת, שאז חוזרים להיות אצילות. ונמצאים גם הקליפות שהם כנגד הרפ"ח ניצוצין, שהם מתבטלים כולם ביום השבת, וע"כ נעשה המקום ההוא אז ריקן לגמרי, ואין בו לא קדושה ולא קליפה.
ותדע, כי כמו שאנו מחלקים במקום בי"ע, לומר שמבחינת הכלים נבחן חב"ד חג"ת עד החזה לבחינת כתר חכמה שבו, דהיינו ראש ואצילות. ומבחינת התלבשות האורות בכלים, נבחנים כל הט"ס שבו שהם בחב"ד חג"ת עד החזה, ומלכות בלבדה היא מחזה ולמטה, כנ"ל. הנה עד"ז מתחלק ג"כ כללות העולמות כולם. כי הט"ס דכללות העולמות הראשונות, הם בא"ק ואצילות עד הפרסא, ששם הנוקבא דז"א. ומהפרסא ולמטה כבר אין שם מט"ס המקוריות כלום, אלא רק התפשטות הנוקבא דז"א, דהיינו המלכות בלבדה. וכל אלו הפרצופים דבי"ע, אינם אלא בחינת אור של תולדה בלבד. ועם זה, מבחינת התפשטות האורות בכלים, נבחן מפרסא ולמטה ג' עולמות בי"ע, שהם ג' הקומות בינה וזו"ן, וא"ק ואצילות נבחנים רק לכתר וחכמה בלבד. דהיינו ממש ע"ד שאמרנו בב' ההבחנות דמקום בי"ע. וכן בכל פרט ופרט, כי כל מה שיש בכלל, נוהג תמיד גם בפרט האחרון שאך אפשר להפרט.
ונמצא שיש ב' בחינות של ע"ס. ע"ס המקוריות, וע"ס דאור של תולדה. והסיום דט"ס המקוריות הוא במלכות דאצילות. והסיום דט"ס דאור של תולדה הוא במקום החזה דמקום בי"ע, דהיינו במלכות דאצילות דבי"ע המסתיימת שם, וזכור זה. וזהו רק לפי המצב של בי"ע בבחינה הראשונה שכתב כאן הרב, שהוא מצב הקביעות של בי"ע. ומה שהשיגו בבחינה השניה ובבחינה השלישית, הוא בחינת תוספת בהם. וכן מה שאח"כ ירדו העולמות מחמת חטאו של אדה"ר, וד' התחתונות דיצירה וע"ס דעשיה ירדו מחזה ולמטה דמקום בי"ע, הוא ענין מיעוט גדול וירידה ממצב הקביעות שלהם. ונבחן כמו התלבשות קדושה בקליפות, כי מחזה ולמטה דמקום בי"ע הוא מקום קליפות.