סב) וזה המקום של אלו הי"ד ספירות היה אז סוד תחום העולמות כדוגמת מה שאנו נותנין לכל עיר ועיר תחום שבת סביב לה, וזהו סוד מ"ש חז"ל למה נקרא אל שד'י, לפי שאמר לעולמו די. פי': כי כשהיו מתפשטין אלו הארבע עולמות אבי"ע, כאשר הגיעו אל מקום סיום ספירה הששית דיצירה של עכשיו, אמר להם די, ולא תתפשטו ולא תכנסו בתחום הי"ד ספירות הנזכר, אלא ישארו חלל אל הקליפות כנזכר.
סב) המקום של אלו הי"ד ספירות היה אז תחום העולמות וכו', תחום שבת סביב לה. מרמז כאן, לסוד תחום שבת אלפים אמה, שנותנים ומוסיפים על מדת העיר ומותר שם לצאת מהעיר.
והענין הוא, כי שבת ה"ס שליטת האצילות בכל העולמות, כי ג' העולמות בי"ע, עולים שם לאצילות, כמ"ש הרב להלן. וזסו"ה אל יצא איש ממקומו ביום השבת. כי העיר שיושבים בה בשבת, רומזת למקום עולם אצילות, ששם עלו העולמות, וע"כ אסור לו לצאת מעירו ביום השבת, כמו שהעולמות אינם יוצאים חוץ מאצילות ביום השבת. ועכ"ז הוסיפו חז"ל עוד אלפים אמה מסביב להעיר שמותר לצאת שם מהעיר, ואינו עובר על לא יצא איש ממקומו ביום השבת. וזה צריך טעם, למה אינו נחשב זה ליציאה חוץ ממקומו.
וז"ש הרב שהאלפים אמה שמסביב להעיר, הם כנגד אלו ט"ז ספירות שהם ע"ס דבריאה ושש ספירות של היצירה עד החזה, ששם נסתיימו העולמות בעת יציאתם מטרם חטאו של אדה"ר. כמ"ש "כאשר הגיעו אל מקום ספירה הששית סיום דיצירה של עכשיו, אמר להם די ולא תתפשטו ולא תכנסו בתחום של הי"ד ספירות", שהם ד' תחתונות של היצירה של עכשיו והע"ס דעשיה של עכשיו.
ויש להבין הדברים, כיון שבשבת עולים העולמות כולם לאצילות, וגם אותם ט"ז ספירות שעד החזה דיצירה של עכשיו נשארים ג"כ ריקנים מאור הקדושה, הרי שהתחום שבת נעשה למעלה, במקום הפרסא שבין האצילות לבריאה, דהיינו במקום שנסתיים האצילות. ולמה מותר לצאת ואינו נחשב ליציאה מחוץ לתחום עד מקום החזה דיצירה.
ולהבין זה, צריכים לזכור כל מה שכתב הרב לעיל חלק זה מאות א' עד אות ח' ובאו"פ שם. דהיינו בביאור דמקום בי"ע. כי כל אלו השלשים ספירות דבי"ע, הט"ז והי"ד שהרב עוסק בהם כאן, סובבים בעיקר על ל' הספירות דמקום בי"ע, הנקראות חיצוניות ג' העולמות בי"ע שאין להם עליה אפילו ביום השבת, כמ"ש הרב להלן. ועליהם אומר, שבסיום ספירה הט"ז, הוא התחום שבת, ואסור לכנוס בתחומם של י"ד הספירות שלמטה. והנה נתבאר שם, שזה המקום בי"ע, נעשה מפרצוף חצי ת"ת ונה"י דא"ק, שנשארו תחת הפרסא דאצילות בעת הצמצום ב'. והיה זה מחמת עלית המלכת המזדווגת לנוקבי עינים, ומלכות המסיימת עלתה למקום חצי ת"ת שהיא בינה דגופא, ונעשה שם מקום סיום הקו דא"ס, שה"ס הפרסא דאצילות. שמשם ולמטה נשאר חלל פנוי וריקן בלי אור, וע"כ נשארו חצי ת"ת ונה"י דא"ק ריקנים בלי אור, והם נקראים מקום של ג' עולמות בי"ע, כלומר שבתוכם עתידים להתפשט ג' העולמות בי"ע. ע"ש באו"פ כל ההמשך, כי מחצי תחתון דת"ת נעשה מקום לעולם הבריאה, ומן נה"י נעשה מקום לעולם היצירה, ומן המלכות נעשה מקום לעולם העשיה.
ונודע מה שכייל לן הרב, שאין לך ניצוץ קטן בכל ד' העולמותאבי"ע, שאין בו בערך עצמו ד' בחינת אבי"ע. ונמצא כי גם באותם התנה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שנשארו תחת הפרסה דאצילות, למקום בי"ע, הנה גם הם נבחנים לפי עצמם לד' בחינות אבי"ע. כי אותם התנהי"מ, מתפשטים בעצמם לע"ס חב"ד חג"ת נהי"מ. אשר חב"ד הוא ראש. וחג"ת עד החזה הוא בחינת אצילות שבו. ומחזה עד סיום הת"ת, בריאה שבו. ונה"י הם יצירה. והמלכות הוא העשיה שבו. באופן שעיקר כח שליטת בי"ע שבו אינו מתגלה, רק מחזה ולמטה, דהיינו מסיום ספירה הששית של היצירה ולמטה. אבל מחזה ולמעלה עדיין הוא בחינת אצילות בערכי הכלים, אע"פ שהוא ריקן מאור עליון מפאת הפרסא דאצילות שממעל לו, שכבר סיימתה שם קו א"ס ב"ה.
והנה נתבאר היטב ההפרש הגדול שיש בין ט"ז הספירות שמחזה ולמעלה שבמקום בי"ע, ובין י"ד הספירות שמחזה ולמטה שבו, אפילו בעת שכולו ריקן מאור, דהיינו תכף אחר הצמצום ב'. כי אפילו אז נבחן שעד החזה אין בחינת בי"ע ניכרת בכלים, להיותם בחינת ראש ואצילות שבכלים, ורק מחזה ולמטה ניכר בהם כח בי"ע.
ובזה מובן היטב, ענין אלפים אמה תחום שבת, שמותר לצאת בהם אע"פ שהם מחוץ לעיר, שהרב אומר שהם כנגד אלו ט"ז הספירות שמחזה ולמעלה דבי"ע. כי הגם שמבחי' האור שבהם הם כבר בי"ע, להיותם נמצאים למטה מפרסא דאצילות, ונחשבים משום זה שהם מחוץ לעיר. עכ"ז כיון שמבחינת הכלים עדיין הם אצילות עד ספירה הששית של היצירה, ע"כ מותר עוד ללכת שם. כי אינו נחשב ליציאה מן אצילות ולחוץ, להיותם עוד בחינת אצילות מצד הכלים. וע"כ האיסור דאל יצא איש ממקומו אינו נופל עליהם, כי מבחינת המקום, כלומר מצד הכלים, עדיין הם אצילות כמבואר.
וענין המספר של אלפיים אמה, רומז לב' הספירות כתר וחכמה שבהם. כי חב"ד הוא ראש וכתר, וחג"ת הוא אצילות וחכמה, כי ה' הספירות כח"ב זו"ן, הן הנקראות ראש ואבי"ע, כנודע. ונמצא שעד החזה דיצירה, הם רק ב' ספירות כתר וחכמה, ומחזה ולמטה הם בינה וזו"ן. וז"ש הרב שהם נקראו תחום שבת, כי שבת הוא בחינת אצילות, ובסיום ספירה הששית דיצירה, שם התחום של אצילות, ומשם ולמטה מתחיל בי"ע שבהם, שהם י"ד ספירות התחתונים.
ולא יקשה לך מה שכתב הרב בסמוך, שהראש הוא בריאה, וחג"ת עד החזה הוא יצירה, ומחזה ולמטה הוא עשיה. כי ערכי האורות לחוד, וערכי הכלים לחוד. ומה שכייל לן הרב בכ"מ שאין לך ניצוץ קטן בכל אבי"ע שאין בו עצמו בחינת אבי"ע, הם ערכי הכלים. ואפילו גוף הגשמי נבחן שיש בו כתר ואבי"ע, שראשו הוא בחינת כתר, ומפה עד החזה הוא אצילות, ומחזה עד הטבור הוא בריאה,ומטבור ולמטה יצירה ועשיה, כנודע. אע"פ שבערך האורות אין בו אפילו אור המלכות מטרם שישיג הע"ס דעשיה הנקראים אופנים כנודע. וכן אפילו עובר במעי אמו כבר יש בו אלו ע"ס, ולא יתוסף בו שום כלי כשיגדיל. אלא שאין הכלים ראוים לתפקידם, מטרם שישיגו האורות המיוחסים להם, שמשום זה אנו מכנים ע"פ רוב את הכלים על שם האורות המלובשים בהם. ומ"ש הרב בסמוך בגופו של אדה"ר, שראשו הוא בריאה שפירושו נשמה וחב"ד. וגופו שהוא חג"ת הוא יצירה, שפירושו הוא רוח. ומחזה ולמטה הוא עשיה, שפירושו אור הנפש. הנה הבחנה זו היא ע"פ ערכי האורות המלובשים בו. וכן מבחינה זו נבחן הראש והחג"ת עד החזה לבחי' ט"ס ראשונות שבגוף, שהם כתר ואב"י, ומחזה ולמטה רק לספירת מלכות שבו, הנקראת עשיה. כי כן הוא מבחינת התלבשות האורות בכלים, כי כל גילוי פעולה בכלים הוא רק לפי האורות המלובשים בהם.
אמנם בעת שיש לנו ענין להבחין רק בערכי הכלים בלבד, כמו כאן בענין תחום שבת, שהאיסור רוכב בעיקר על בחינות המקומות שהם הכלים. הרי יש לנו להבחין בהם ע"ס שלימות כח"ב זו"ן, המכונים ראש ואבי"ע, אשר הם יוצאים כל אחד מהבחינה שכנגדו בשרשים העליונים עד גבוה מעל גבוה, בדרך ענף ושורש. וע"כ נוהג זה גם בגוף גשמי כנ"ל.
וזה אמרו "כאשר הגיעו אל מקום ספירה הששית דיצירה של עכשיו אמר להם די, ולא תתפשטו ולא תכנסו בתחום הי"ד ספירות, אלא ישארו חלל אל הקליפות". כי נתבאר (דף א' תתקכ"ג בד"ה וששה ספירות) בסוף הדיבור, שכל אלו ג' העולמות בי"ע נאצלו מן הנוקבא דאצילות, ואפילו עולם עשיה יצאה מהנוקבא דאצילות, כי העליון שלה שהוא עולם היצירה היתה אז בחינת נוקבא דאצילות ממש, ע"ש. ולפיכך אפילו עולם העשיה לא יכול להתפשט רק עד סיום החזה דיצירה של עכשיו, דהיינו רק בשיעור ס"ז הספירות שהם בחינת אצילות דבי"ע, כנ"ל. אמנם מחזה ולמטה שכבר הם בחינת בי"ע גם מצד הכלים, לא יכלו להתפשט, משום שכח הסיום דקו א"ס ב"ה שנעשה בהפרסא שמתחת אצילות מתחיל שליטתו להתגלות שם בחזה דיצירה, דהיינו אחר הסיום הראש ואצילות דבי"ע. וע"כ אין תולדות הנוקבא דאצילות יכול להתפשט שם, כי השליטה של הסיום דקו א"ס ב"ה הנעשה בצמצום ב', משאיר את י"ד הספירות האלו בבחינת חלל פנוי. וז"ש "אלא ישארו חלל אל הקליפות". כי כמו בצמצום א' נעשה עולם הזה בבחינת חלל פנוי, כמ"ש (בחלק א'), כן בצמצום ב' נעשה מחזה ולמטה דיצירה לבחינת חלל פנוי. כי כחהסיום דפרסא שמתחת האצילות מתחיל להגלות שם.
ותקיש הענין למ"ש בא"א דאצילות, שזה המסך שבפה דא"א, המוציא את הבינה דא"א לבר מראש, אין בו שום גילוי במקום יציאתו בפה שלו, אלא רק במקום החזה שלו. כי ע"כ או"א העומדים מפה עד החזה שלו עוד יש להם ראש וג"ר, אלא רק ישסו"ת שהם עומדים מחזה ולמטה שלו הם נשארו מחמת המסך הזה בבחינת ו"ק בלי ראש, כמו שהארכנו בזה בחלקים הקודמים. וכן כאן כח הסיום שבפרסא שמתחת האצילות, הוא בחינת פה דראש ביחס בי"ע, וע"כ מתחיל רק בחזה דבי"ע. שמשם ולמטה נעשה חלל פנוי אל הקליפות כנ"ל.