נג) והנה בזה שביארנו יתישבו שני הפסוקים, אחד אומר ויברא אלהי'ם את האדם ואחד אומר וייצר ה' אלהי'ם את האדם. כי האמת הוא, שגופו של אדם נוצר מן היצירה, וז"ש וייצר כו', ואחר שירדה הבריאה ונתלבשה ביצירה נמצא כי הרי הוא כאלו נברא מן הבריאה, וזמ"ש ויברא וכו'.
נג) האמת הוא שגופו של אדם נוצר מן היצירה, וז"ש וייצר וכו' ואחר שירדה הבריאה ונתלבשה ביצירה נמצא כאלו נברא מהבריאה. כי כמו שז"א הוא בחינת היצירה דאצילות, כן אדם הראשון הוא בחינת היצירה התחתונה דבי"ע, כלומר מבחינת אור של תולדה. ומבחינה זו אין לו שום חלק בבינה, שהיא בריאה, ואינו ראוי לבחינת נשמה ומוחין. אלא מכח עלית ה"ת לנקבי עינים נתפשטה הבינה עצמה לבחינת זו"ן, שהם נקראים יצירה ועשיה, או ז"ת דבינה, בבחינת ו"ק בלי ראש, ומכח זה נשתרשו זו"ן בבינה. ולכן הגם שז"א מעיקר אצילותו הוא ו"ק בלי ראש, עכ"ז בעת שהוא עולה למ"ן לבינה, ומחזיר לאו"א פב"פ, שעי"ז זוכים ישסו"ת לג"ר שלהם, זוכה על ידיהם גם הז"א לבחינת ראש. כי זה הכלל כל מה שהתחתון גורם בהעליון חוזר אותו השיעור גם אל התחתון. ועד"ז גם האדם התחתון, יוכל לקבל בחינת ראש מן הזו"ן. כי אחר שהזו"ן עולים לאו"א הם נעשים כמותם, וע"כ אע"פ שהאדם מבתחילת יצירתו אינו ראוי לבחינת ראש, כי אין לו שום חלק בבריאה כנ"ל, מ"מ ע"י עלותו למ"ן לזו"ן, גורם להם בחינת ג"ר, גם מחזה ולמטה שלהם. וכיון שזולת עלית האדם למ"ן, לא היה לזו"ן בחינת ג"ר, רק מחזה ולמעלה בלבד, ע"כ זה השיעור שהאדם גרם להמשיך במחזה ולמטה דזו"ן, כן הוא משיג בעצמו, וזוכה גם הוא לבחינת ג"ר כמותם. והבחן בזה כי האדם, שהוא יצירה, עלה לבריאה כי קבל ג"ר מבחינת הבריאה, ונשתוה אליה. וזכור כי בי"ע, ובינה וזו"ן, ונר"ן דאדה"ר, הם ענין אחד, הן באצילות, והן בבי"ע התחתונים.
ובעת לידת אדה"ר כבר היו העולמות בסוד הבריאה, כמ"ש הרב, כי כבר היו היצירה ועשיה דאצילות במקום בריאה דאצילות. דהיינו זו"ן דאצילות כבר עלו לאו"א דאצילות, וממילא גם בי"ע התחתונים ונר"ן דאדה"ר, שהם תולדה שלהם, נולדו משום זה בבחינת הבריאה. שגופו של אדה"ר שהוא יצירה, יצא במקום הששה עליונות דבריאה, שעי"ז היה להם ראש באצילות במקום זו"ן. הראש עצמו הנקרא בינה או בריאה היה במקום ז"א דאצילות. והגרון שהוא ג"ר דו"ק, או ג"ר דיצירה, היה במקום הנוקבא דאצילות.
וזסו"ה וייצר ה' אלקים את האדם וכו'. כי היתה יצירה שלמה בראש גמור מאצילות, כי הוי'ה אלקים מורה על שלימות. והוא מטעם כי היצירה קנתה מעלת הבריאה ממש, כנ"ל. אמנם אחר החטא, ששוב ירד הבריאה להיות יצירה, שפירושו כי נסתלקו המוחין דג"ר שגרם ז"א לישסו"ת, וירדו הישסו"ת לו"ק בלי ראש, שהוא יצירה. וכן נסתלקו המוחין מז"א, וחזר לבחינת יצירה ו"ק בלי ראש, הנבחן שירד למקום מחזה ולמטה שלו. וכן האדם שכבר היה בבחינת בריאה, חזר לבחינת ו"ק בלי ראש. לפיכך נבחן כל זה אשר הבריאה ירדה להיות יצירה. וז"ס ויברא אלקים את האדם וכו', כי אלקים מורה על מוחין דקטנות, כי בחינת הבריאה שנעשתה לו"ק בלי ראש.
ובזה מיושב קושיא חזקה, שהרי בריאהחשובה מיצירה, וא"כ למה בוייצר כתוב שם מלא הוי'ה אלקים, ובויברא כתוב רק השם אלקים. ולפי דברי הרב מובן היטב. כי וייצר סובב על היצירה השלמה, דהיינו אחר שנעשתה לבחינת בריאה ממש, והשיגה ראש מן האצילות, ע"כ נאמר שם מלא. אבל ויברא סובב על בחינתו שלאחר החטא, על בחינת ו"ק בלי ראש, דהיינו על הבריאה שנפלה להיות כמו יצירה. ע"כ כתוב רק השם אלקים, המורה על קטנות. ואין להקשות דא"כ למה כתוב ויברא, היה לו לומר וייצר. והענין הוא, כי לא חזר לבחינת יצירה ממש, כי אז לא היה ראוי עוד לג"ר לעולם, כנ"ל. אלא שחזר לבחי' ו"ק דבריאה, שעי"ז עדיין הוא ראוי להטיב מעשיו, כדי להעלות מ"ן מחדש לזו"ן, ולהמשיך מוחין דגדלות באותו שיעור שיגרום בעליונים כנ"ל. וזה הדיוק של ויברא, להורות שעדיין נאחז בבריאה, אלא בקטנות של הבריאה.