נב) ואל תתמה, אם בכמה מקומות בזוהר תמצא, כי עץ הדעת ביצירה, טוב מטטרו'ן, ורע סמא'ל. כי עץ הדעת איננו רק בעשיה, אשר יש בה קליפות מעורבות בקדושה, אבל אחר שירדה היצירה ונתלבשה בעשיה, נקראת גם היצירה עץ הדעת טוב ורע בשם העשיה. והרי נתבאר היטב ציור עץ הדעת מה היה.
נב) עצה"ד ביצירה, טוב מטטרו'ן, ורע סמא'ל וכו' אחר שירדה יצירה ונתלבשה בעשיה נקרא גם היצירה עץ הדעת טוב ורע בשם העשיה. פירוש, כי היצירה אחר החטא, נפלו הששה עליונות שבה, למקום ששה תחתונות דעשיה. וחציה התחתון, דהיינו מחזה ולמטה, נפלה למקום הקליפות. ע"כ היא נמצאת עתה חציה טוב, דהיינו כח"ב חג"ת שלה עד החזה ששם עומדת למעלה מן מדור הקליפות. וחציה רע, דהיינו תנהי"מ שלה שמחזה ולמטה, המלובשים במדור הקליפות, שאין התחתונים יכולים לקבל הארת היצירה שם, כי אם בעברו דרך הקליפות. וז"ש טוב מטטרו"ן, דהיינו בחינת מחזה ולמעלה שבה, ורע סמא'ל, דהיינו בחינת מחזה ולמטה שבה המלובש במדור הקליפות, שהראש שלהם נקרא סמא'ל. שז"ס עץ הדעת טוב ורע, טוב מסטרא דמטטרו'ן ורע מסטרא דסמא'ל. וכל זה נעשה מסבת החטא דעצה"ד כנ"ל, אבל קודם החטא לא היה עצה"ד רק בעשיה.
ויש להבין את זה, הרי קודם החטא גם עולם העשיה לא היה לו שום נגיעה במדור הקליפות כנ"ל, וא"כ למה היה העולם העשיה בבחינת עצה"ד טוב ורע. ויותר מזה, לפי מה שכתב הרב להלן דף א' תתקל"ח אות פ"ז, שבערב שבת בין הערבים לפני החטא של אדה"ר, עלו אז כל בי"ע לאצילות, ויצירה ועשיה עלו למקום זו"ן דאצילות, והיו פב"פ ע"ש. הרי שעולם עשיה כבר היה במקום הנוקבא דאצילות בכל הע"ס שלה, וא"כ איך אומר כאן שהיתה בבחינת עץ הדעת טוב ורע. ואין לומר מהחטא היה מקודם לכן, שהרי אחר החטא כבר נפלו העולמות כנ"ל. ועוד, דאמרינן במסכת סנהדרין דף ל"ח ע"ב, שבשעה עשירית חטא ובי"א נידון ובי"ב נגרש מג"ע. הרי שהחטא היה אחר בין הערבים. וא"כ איך יש שם טוב ורע בעשיה שעלתה לאצילות. הרי באצילות, לא יגורך רע כתיב.
אכן כשתעיין בשער הפסוקים בראשית סימן ב' ד"ה ומעץ, תמצא שהרב עצמו עמד בזה. ותירץ שם וז"ל: דרך כללות נבאר לך כלל אחד, ובו יתורצו ותישבו כל המאמרים חנזכרים. דע כי כל בחינת קו אמצעי שמחזה ולמטה, ששם האורות מגולים, בין בז"א, בין בנוקבא דאצילות, או בבריאה או ביצירה או בעשיה, נקרא עץ הדעת וכו' עכ"ל. הרי שמה שאומר כאן הרב שאין עץ הדעת אלא בעשיה, הפירוש הוא, בעשיה של כל פרצוף וכל מדרגה מן המדרגות והעולמות. כי מחזה ולמטה דכל עולם וכל פרצוף, נבחן לבחינת עשיה או מלכות של אותו הפרצוף, אע"פ שיש שם ה"ס תנהי"מ, כנודע. אבל אין כל העשיה של הפרצוף נקרא עצה"ד, רק בחינת קו אמצעי שבו, שהוא יסוד. כי ג' קוים דעשיה הם נה"י, וקו האמצעי הוא יסוד. וביתר דיוק מבאר הרב בע"ח שמ"ג פ"ג, שרק בחינת עטרת היסוד נקרא עצה"ד, ע"ש שהוא סופו של הקו אמצעי דעשיה. וז"ש הרב כאן שאין עצה"ד טוב ורע אלא בעשיה.
אמנם החטא של אדה"ר אומר שם הרב בע"ח שמ"ג פ"ג, שהיה בג"ע התחתון, שהוא בינה דמלכות דעשיה, אשר קרקע הג"ע ההיא נוגעת ואינה נוגעת בזאת הארץ שלנו, דהיינו בנקודה דעוה"ז, עש"ה. ונמצא, לפי דברי הרב כאן, אשר כבר היה אז עולם עשיה כולה במקום הנוקבאדאצילות, כנ"ל, הרי היה גם קרקע ג"ע התחתון שבמלכות של עולם עשיה שעלה, ממש במקום הקרקע דאצילות גופיה. וא"כ איך אומר הרב שם שקרקע גן עדן התחתון היה נוגעת ואינה נוגעת בהארץ שלנו, בעת שהארץ שלנו למטה מבחינת חיצוניות העולמות, שלא עלו כלל מכל אותם העליות של ערב שבת קודם החטא (כמ"ש הרב להלן אות פ"ח ע"ש). כי רק הפנימיות של ג' העולמות בי"ע, עלו קודם החטא דעצה"ד, אבל לא כל החיצוניות שהיא בחינת מחזה ולמטה דתנה"י דא"ק שנעשה למקום בי"ע כנ"ל באות ג' ע"ש. ונמצא שקרקע הג"ע התחתון היה עומד בקרקע עולם האצילות, והארץ שלנו היא למטה מרגלי א"ק, מבחינת מלכות דצמצום א', אשר כל החיצוניות דבי"ע מפסיק ביניהם. ונמצא המרחק ביניהם הוא רב מאד, ואיך אומר שקרקע הגן היה נוגעת ואינה נוגעת בהארץ שלנו.
אכן יש כאן עמקות גדול והוא ענין חשוב מאד. ותחילה יש לדעת, שאפילו קודם חטאו של אדה"ר היו הקליפות מגיעין כנגד עולם האצילות, אלא שלא היה להם בחינת פב"פ, רק היו בבחי' ו"ק ונקודה, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ח פ"ג, ע"ש. אשר בכללם הם ג' הקליפות, רוח סערה, וענן גדול, ואש מתלקחת, הדבוקים בנוגה, ונוגה זו חציה טוב וחציה רע. כי בעת שהנוגה דבוקה בגבול הפרסא דאצילות, היא טוב, ובעת שג' הקליפות הנ"ל מתדבקים בה, היא נהפכת רע כמותם. שז"ס הנחש הנהפך למטה. ומטה הנהפך לנחש. כי ג' הקליפות הנ"ל ה"ס הנחש. וכשנוגה דבוקה בגבול הקדושה, נקראת מטה, והיא טוב. וכשמתדבקים בה הקליפות נהפך המטה לנחש, והוא רע.
וביאור הדברים, כי הקליפות נבנים מהחסרונות שבקדושה, בסו"ה אמלאה החרבה, שלא נבנית צור אלא מחורבנה של ירושלים. וע"כ נעשה השורש לקליפות תכף עם החסרון שנעשה בעת יציאת צמצום א', מכח הצמצום שנעשה על בחי"ד שלא תקבל לתוכה את אור העליון, וזה נחשב לבחינת מלכות דקליפה ולבחינת נקודה בלבד, כלומר רק שורש בעלמא. אלא אחר צמצום ב', בסוד ה"ת שעלתה לנקבי עינים, שעלתה מלכות המסיימת שתחת מקום סיום רגלין דא"ק, אל מקום בינה דגופא, שהוא החזה דת"ת, ונעשו ב' שלישי תחתונים דת"ת ונהי"מ, שהם בינה ז"א ומלכות דגופא, לבחי' חלל פנוי וריקן בלי אור (כנ"ל דף א' תתפ"ט אות ג'), ואז נעשו כנגד זה ג' קליפות הנ"ל, שהם כנגד ג' הכלים בינה וז"א ומלכות דגופא שנשארו עתה בבחינת חלל פנוי. רוח סערה נגד העשיה, שהיא מלכות. וענן גדול נגד היצירה, שהוא ז"א. ואש מתלקחת נגד הבריאה, שהיא בינה. ומתוך שזה המקום חלל שבבי"ע גרם מיעוט גם באצילות, בסוד הקיטע יוצא בקב שלו, כי נחסרו מכלים דאחורים שלהם, ע"כ יש בחי' ג' קליפות הנ"ל גם כנגד עולם האצילות אלא מטרם חטאו של אדה"ר לא היה אל הקליפות שום בנין, וגם היו נפרדים מהקדושה. כנ"ל.
וענין הפרדה הזו של הקליפות, נעשה בכח ב' תיקונים גדולים שנתקנו בעולם האצילות. א', שנגנזו או"א הפנימים, שהם ג"ר דחיה. וב', הוא שבחי"ד נגנזה ברדל"א, שעליה יוצאים המוחין דיחידה. פירוש: כי שבירת הכלים דז"ת דנקודים היתה, משום שהארת ע"ב שקבלו בעת המוחין דחיה, שהורידה בחזרה הה"ת לפה כבצמצום א',נתבטל אז כח הפרסא, ונתפשטו הז"ת דנקודים למקום בי"ע המצומצם, וע"כ נשברו ומתו ונפלו לקליפות, כנודע. ולפיכך כדי לתקן זה, דהיינו שיוכלו לקבל מוחין דגדלות ע"י הארת ע"ב המורידה ה"ת מעינים לפה, ועכ"ז לא יתפשטו למטה מפרסא למקום בי"ע המצומצם, נעשה בעולם אצילות ב' תיקונים הנ"ל. א', שנגנזה ה"ת ברדל"א, וע"כ אפילו בעת שהארת ע"ב מורידה ה"ת לפה, אין שם בחינת מלכות ממש, אלא יסוד דמלכות. וב', שנגנזו או"א הפנימים, שהם בחינת הג"ר דהארת ע"ב, ולא נשאר כי אם בחי' ו"ק דהארת ע"ב, שאינה מתפשטת כלל ממעלה למטה, אלא, שמאירה רק ממטה למעלה, דהיינו מהפרסא ולמעלה בלבד. וע"כ נמצא נשמר תמיד כח הפרסא, שלא תתבטל כבעת שביה"כ. ולא תתפשט עוד שום הארה דאצילות למקום בי"ע המצומצם. ולפיכך נפרדו הקליפות מהקדושה לגמרי, כי הקדושה אינה מתפשטת עוד למטה מפרסא, ואין הקליפות יכולים עוד לעשוק הקדושה כבעת שביה"כ.
ועם זה תבין מ"ש הרב לקמן באות נ"ו, שבבחינה ראשונה, דהיינו לעת לידת נשמת אדה"ר, שאע"פ שז"א עלה לאו"א עלאין והאירו המוחין דחיה, מ"מ לא הועיל זה שיוכלו לעלות כל הע"ס דעולם היצירה, אלא רק לג"ר דיצירה בלבד, והו"ק נשארו למטה מפרסא. והוא משום שאין בחינת ממעלה למטה במוחין דחיה, כי נגנזו או"א הפנימים כנ"ל, וע"כ אינו מועיל רק להעלות את הג"ר דיצירה, שהם בחינת ממטה למעלה, ויכלו לעלות לאצילות. אבל הו"ק דיצירה לא קבלו שום תיקון מהמוחין האלו, כי אין בהם בחינת ממעלה למטה המתפשט גם אל הו"ק.
גם תבין בזה מ"ש הרב בהעליות שבבחינה השניה, בע"ש אחר חצות, שאז עלה ז"א לא"א והשיג המוחין דיחידה. מ"מ לא הועיל זה רק לג"ר דעולם עשיה, שיכלו לעלות לאצילות. אבל ז"ת דעשיה נשארו למטה מפרסא ולא קבלו שום תיקון, כמ"ש להלן באות פ', והוא משום הגניזו של ה"ת ברדל"א. ולכן אפילו במוחין דיחידה, היוצאים מכח הורדת ה"ת לפה, אין שם זווג על בחי"ד ממש, אלא על בחינת יסוד דמלכות. וע"כ אין הנוקבא דז"א יכולה לעלות שם ולהכלל בזווג הזה, כי אין שם מבחינתה כלל. כי יסוד ועטרה הם בחינת נוקבא דגופו דז"א, המועיל לבחינת זווג דז"א ולאה, שהוא בחי' מחזה ולמעלה דז"א, ואין שם התפשטות ממעלה למטה לבחינת רחל. ונמצא שרק בחינת מחזה ולמעלה דז"א, עלו לא"א וקבלו אור היחידה, ומחזה ולמטה שלו שהיא הנוקבא דז"א רחל, נשארו למטה באו"א, ולא קבלה כלום ממוחין דיחידה. וע"כ גם בעשיה, רק הג"ר שלה שיכלו לקבל מנוקבא הגדולה לאה, עלו לאצילות, אבל הז"ת דעשיה לא קבלו כלום מהמוחין האלו, ולא יכלו לעלות לאצילות.
ולא עוד, אלא אפילו בבחינת הג' בע"ש בין הערבים, שאז עלו גם הששה תחתונות דעשיה למעלה מפרסא לאצילות, לא היה זה עליה גמורה ע"י זווג על בחי"ד, כי זה אי אפשר כלל, שהרי היא נגנזה ברדל"א כנ"ל. אלא שהעליה היתה בסוד תוספות שבת, שהוא בחינת שליטה גדולה של הקדושה בסוד כל דינין מתעברין מינה. וע"כ לא היה מועלת הארה זו רק ליום השבתבלבד ולא לפני שקדש השבת.
וז"ש הרב בע"ח שמ"ז פ"ה "אדה"ר לא היה יכול לתקן רק עולמות העליונים, אבל עולם עשיה שכולה קליפות לא תיקן ונשאר עולם זה בבחינת אב"א וכו'. יש אחיזה לחיצונים שם, בין אותם האחורים, בין הדבקים, והם סוד אלהים אחרים, פירוש אלקים הנדבקים באחורים". ביאור הדברים: כי נתבאר, שאע"פ שז"א עולה בא"א מכח הארת ע"ב המורידה ה"ת לפה, עכ"ז אין שם ה"ת ממש, כי נגנזה. אלא שהיא מלכות דאמא הנכללת ביסוד דמלכות, שזה מספיק לו רק על מוחין דאמא של אור היחידה, כי יש באור היחידה נרנח"י, וז"א קבל אז רק הנשמה של היחידה בלבד. וע"כ רק ז"א ולאה עולים לא"א, ורחל נשארת למטה, כנ"ל. ונודע, שמוחין דנשמה מספיקים רק להיות לג"ר לבחינת מחזה ולמעלה, אבל מחזה ולמטה נשאר אב"א עם רחל, בסוד ואחוריהם ביתה ופניהם מגולים כלפי חוץ. שפירושו, שאין שם הארה אלא לכלים דפנים, הנקראים חב"ד חג"ת. אבל הכלים של אחורים ובהם נה"י, הם נעלמים שם בתוך החג"ת, כי צריכים הסתר מפני החיצונים המתאחזים בהם. כי כל תאות החיצונים הוא לבטל כח הסיום של הפרסא כמו בעת שביה"כ, כדי שיקבלו שוב הארות אצילות כבזמן שביה"כ. וע"כ כל אחיזתם הוא בנה"י הללו של העשיה הצריכים להארת ממעלה למטה שאין תיקונם אלא ע"י ביטול הפרסא, כנ"ל. אשר אז שוב תתפשט הארת אצילות למקום הקליפות כבזמן שביה"כ.
ונמצא, שכל זמן שנה"י דעשיה נעלמים בסוד אחוריהם ביתה, ואינם מתעוררים לקבל שפע שלהם, נמצאים הקליפות נפרדים מהקדושה. כי מבחי' הכלים דפנים דעשיה אינם יכולים לינק, בהיותם מקבלים רק ממטה למעלה, וגבול הפרסא נשמר היטב שלא יתפשט דרך שם למקום בי"ע המצומצם, ששם מקבלים אותה הקליפות. אמנם בעת שכלים דאחורים מתעוררים לינק מהארת ג"ר, הרי עם זה מתבטל כח הגבול שבפרסא, כי הם לא יוכלו לקבל, רק מבחינת ג"ר הבאים ממעלה למטה המבטלים הפרסא, כבמקרה שביה"כ כנ"ל. ולפיכך נקראים הקליפות אלהים אחרים, שפירש הרב, מפני שדבוקים באחורים. כלומר, אם האחורים דעשיה, שהם הנה"י הנ"ל, ימשיכו שפע ג"ר ממעלה למטה תכף יגיע השפע אל הקליפות להיותם בחינתם ממש, דהיינו בחינת ל"ב האבן, כנ"ל.
ומ"ש הרב שעולם העשיה הוא כולו קליפות (באות קמ"ד), הוא כי באמת הם נאחזים גם באחורים דיצירה. כי גם עולם היצירה המתוקן במוחין דחיה, לא יוכל לקבלם רק בג"ר שלו דהיינו רק ממטה למעלה, מטעם הנ"ל שנגנזו או"א הפנימים. וא"כ יש להם אחיזה גם מחזה ולמטה דיצירה, אמנם הוא רק בחינת חציו דיצירה ולא כולו. משא"כ בעולם העשיה, אשר כל הבחי"ד נגנזה ברדל"א, שהיא עיקר עולם העשיה, ע"כ נחשב זה ככולו קליפות. כי כל מה שתמשיך מחלקה למטה, הוא בא בקליפות, שהם שיורי המלכים מבחינת ל"ב האבן, והבן.
וזה היה חטאו של אדה"ר, כי הוא המשיך בחי' ג"ר דחיה המאירים תוך האחורים דעשיה ויצירה, דהיינו העוברים את גבול הפרסא שבמקרהשהיה בזמן שבירת הכלים. שבזה גרם גם הוא בחינת שביה"כ, כי נשרו אבריו ונפלו כולם תוך הקליפות. וגם גרם ירידה לעולמות, וד"ת דיצירה וכל הע"ס דעשיה נפגמו מאד כי נתלבשו במדור הקליפות, כמ"ש להלן באות צ"ד ע"ש.
וזה אמרו "אדה"ר לא היה יכול לתקן רק עולמות עליונים, אבל עולם עשיה שכולו קליפות לא תיקן, שנשאר עולם זה בבחי' אב"א, ושם באותם האחוריים להיות שם קליפות רבים, פסולת מרובה על האוכל, יש אחיזה להחיצונים שם בין אותן האחורים בין הדבקים וה"ס אלהים אחרים". דהיינו כנ"ל, שאין כלים דאחורים דעולם עשיה מתתקנים זולת ע"י גילוי ג"ר דחיה, וגילוי מלכות דבחי"ד שנגנזה ברדל"א, הממשכת המוחין ממעלה למטה ומבטלת גבול הפרסא דצמצום ב'. ומתוך שגילוי זה לא יארע בשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון, נמצא שאין שום תיקון ובירור לאותם האחורים דעשיה. וכל הקליפות נאחזין באחורים אלו דעשיה, להיותם בחי' לב האבן שכל תאותם היא לאותה השפע כי היא חלקם, וכן כל חיותם וכח קיומם הוא מתוך החסרון הזה, כנ"ל.
ואע"פ שבבחינה הג' בע"ש בין הערבים, עלה גם הששה תחתונות דעשיה לאצילות, ונעשה היצירה ועשיה פב"פ, כלהלן (באות פ"ז), הנה היה זה רק מכח תוספת שבת, שהוא שליטת הקדושה בעצמה של יום השבת, בסוד כל דינין מתעברין מינה. אבל לא כלל מכח העלאת מ"ן ובירורים, כי אין בירור עליהם כל שיתא אלפי שני, כנ"ל. ולכן הגם שנתגלו אז האחורים דעשיה ונעשו פב"פ, עכ"ז כלפי חול הם נחשבים עוד לבחינת אב"א, כי אין תוספת שבת שולטת רק ביום השבת בלבד, דהיינו אחר שקידש השבת. וז"ס שאמרו חז"ל שאלמלי חיכה בזווגו עד יום השבת לא היה שום אחיזה לחיצונים. וכל חטאו היה מחמת שמיהר בזווגו בעוד חול והבן.
וזה אמרו בע"ח שמ"ג פ"ג "שקרקע הגן נוגעת ואינה נוגעת בארץ שלנו". כי מכח, העליה שנעשה בסוד תוספת שבת, אשר קרקע הגן עלה לקרקע האצילות, הנה ודאי שלא היה לה שום נגיעה, בארץ שלנו. אכן מטרם שקדש השבת הרי היא עוד מחוברת באלהים אחרים הנדבקים באחורים שמה, כי כלפי יומין דחול לא היה שם שום בירורים, כנ"ל. ונמצא שהיא נוגעת בהארץ שלנו, שהיא בחי"ד המצומצמת, שאסור לה לקבל שום הארת אצילות. באופן שנוגעת מצד יומין דחול, ואינה נוגעת מצד תוספת שבת. וע"י חטאו של אדה"ר באכילת עצה"ד, שפירושו שהמשיך מוחין בזווג היצירה ועשיה פב"פ בחול, אשר המוחין אלו מבטלים לגבול הפרסא ובאים בקליפות, נתן כח אל הנחש, שהוא הכולל דכל ג' הקליפות, ליכנס לג"ע התחתון וליגע בעטרת יסוד, שנקרא עצה"ד. וזה שצעק העץ ואמר רשע על תגע בי, כמ"ש הרב בע"ח שמ"ג פרק ג' ע"ש. כי ע"י נגיעה זו נסתלקו כל המוחין עלאין שזכה אדם באלו ג' הבחינות דע"ש, הנקראים זיהרא עילאה, ונפל ונתלבש בגוף דעולם הזה של הקליפות. ועי' גבית שער הכונות אות קכ"ט באור פשוט ד"ה וז"ש הרב, כי שם נתבאר זה ברמז. והנה נתבאר היטב ענין עצה"ד שאינו אלא בעשיה, וענין שכולה קליפות. גם תבין מכאן, שענין עצה"ד, וענין שביה"כ, הן ענין אחד ממש, אלא שזה היה בעולמות וזה היה בנשמות.