נ) ועתה נפשו של אדם היתה מנוקבא דז"א שירדה במקום נפש בבריאה, ורוחו היה מן ז"א שירד במקום נוקביה. ובזה יצדק המאמר האומר, כי נפש ורוח הם מלכות ות"ת, ולא יחלוק עם מאמר הסבא, המדבר אחר חטאו של אדם.
נ) ועתה נפשו של אדם היתה מנוקבא דז"א שירדה במקום נפש בבריאה ורוחו מז"א שירד במקים נוקביה וכו' ולא יחלוק עם הסבא המדבר אחר החטא. פי' כי אחר החטא ירד הז"א לבחי' ו"ק והוא בחינת המחזה ולמטה שלו השייך לנוקבא, ונמצא הז"א ירד למדרגת הנוקבא שמקודם. והנוקבא עצמה ירדה לבחינת נקודה תחת היסוד, וט"ת שלה ירדו לעולם הבריאה, ונמצא הנוקבא ירדה לבריאה. וז"ש הרב, כי האומר שנפש מן הנוקבא ורוח מז"א, הוא מדבר מאחר החטא דאדה"ר, שז"א נעשה לו"ק והנוקבא לבחי' נקודה תחת יסוד, כנ"ל.
וזה אמרו "ובזה יצדק המאמר האומר כי נפש ורוח הם מלכות ות"ת ולא יחלוק עם מאמר הסבא, ומדבר אחר החטא". כלומר, ולא יחלוק עם מאמר הסבא, מפני שהסבא מדבר מבחי' קודם החטא, והוא המדבר אחר החטא. והמלות המדבר אחר החטא, סובב על האומר שנ"ר הם ת"ת ומלכות.