רנא) כי הנה בזמן העיבור, היו אותם המוחין בבחינת שמות אל"ם מן אלקים, כנ"ל, והיו חסרים עיקריות המוחין שהם אותיות י"ה, להיותם אלקים שלמים, ולכן היה אז התינוק אלם, בסוד או מי ישום אלם. והנה עתה נתמלאו המוחין מהאותיות י"ה, ונעשו אלקים שלמים.
[או"פ - כאן ד"ה וזה אמרו כאן "בזמן]
רנא) אלם מן אלקים כנ"ל, והיו חסרים עקריות המוחין שהם אותיות י"ה וכו' בסוד או מי ישום אלם. ענין אלם כבר ביאר הרב לעיל באות רמ"ז וז"ל "הז"א נקרא אדם ע"ש מ"ה דמילוי אלפין שיש בו ואם תחבר עמו חשבון אותיות הפשוטות שהם כ"ו יהיה הכל בגימטריא אל"ם. הרי איך מ"י עשה אלם לאדם". פירוש: נודע שבחינת המלכות המתוקנת בעביות ומסך הראוי לזווג, מכונה בשם 'פה', המעלה או"ח ממטה למעלה, ומלביש את הע"ס דאו"י, המכונה בשם ע"ס דראש, שהם חו"ב חו"ג כנ"ל. ונודע שז"ת של הנקודים עוד לא נכללו מבחינת המלכות המשותפת במדת הרחמים הנעשה שם בצמצום ב'. וע"כ יצאו הז"ת בבחינת קו אחד זו למטה מזו, הנמשך מבחינת פה דצמצום א', כמו שאר פרצופי א"ק שיצאו בקו אחד. גם נודע, שכל עוד שבחינת הפה דצמצום א' מעורבת בספירות דז"א, לא יצוייר בו שום תיקון. כי אינו מוכשר להעלות אח"פ שלו מבחינת קו האחד דנקודים, כי עומדים מתחת הפרסא דסיום דצמצום ב', כנ"ל (דף א' ק"צ ד"ה עתה תבין). ולפיכך הוא צריך לבירור ותיקון דאו"א, כנ"ל בדיבור הסמוך, שיעבירו ממנו בחינת הפה הזה דצמצום א', ויתנו לו פה חדש המתוקן במדת הרחמים מצמצום ב', ואז הוא ראוי לתיקון גמור בכל המוחין דאצילות.
ולפיכך, תיקון הראשון דז"א הוא לעשותו בחינת אל"ם מאלקים. כלומר להעביר ממנו בחינת הפה דצמצום א', שזה נעשה ע"י בירור דל"ב נתיבות החכמה, המורידים בחינת ל"ב המלכיות המעורבות בו מבחינת הפה דצמצום א'. וע"י הארת הה"ג דאמא, שהיא בחינת הפה דצמצום ב', כנ"ל (דף תתקע"ה תשובה ט"ז וי"ז עש"ה), הוא קונה ל"ב מלכיות חדשות מתוקנות במדת הרחמים. ואז נעשה אל"ם מאלקים. כי מבחינת הבירור דאבא בלבד הוא נעשה אלם, שפירושו שהפה שה"ס העביות והמלכות, אינו ראוי עוד לבחינת דיבור, שפירושו זווג, בסוד ראוה מדברת כנודע. אמנם אם היה נשאר כך, היה בזה קלקול לגמרי, שלא היה ראוי עוד לקבל שום זווג בהחלט ח"ו, וע"כ בחינת בירור דאבא בלבד, נבחן לאל"ם ולא מן השם אלקים, כי השם הקדוש אלקים לא היה מתגלה בו לגמרי.
אלא משום זה הוצרך להארת ה"ג דנ' שערי בינה, הנקרא תיקון, כמ"ש שם בתשובה הנ"ל. כי היא מתקנת לו ל"ב מלכיות חדשות בסוד ש"ך ניצוצין הממותקים במדת הרחמים, שאז מקבל בחינת שורש העביות דה"ת בעינים. ובזה נתקן להיות בבחינת אל"ם מן השם הקדוש אלקים. כלומר שבזה שהוא מקבל בחינת ה"ת בעינים מאמא, נעשה מוכשר לקבל גם בחינת אח"פ חדשים מאמא לעת גדלות, הנ"ל (דף א' קצ"ה ד"ה וזה שאומר "אז עש"ה). וע"כ אינו ח"ו אלם בזה, אלא אדרבא, שע"י ההתאלמות הזאת מתגלה בו השם אלקים, שה"ס המוחין דקטנות דה"ת בעינים המתגלה בעת היניקה, המכונה בשם כללות מוח הדעת כנ"ל. שבזה יש לו כל ההכנות שיתגלה בו הדיבור לעת הגדלות, שפירושו זווג של ראש. ועל זה הוא הרמז אלם מאלקים, הראוי להתגלות הדיבור, כמבואר.
וזה אמרו (באות רמ"ז) "האדם שהוא ז"א, עשאתו מי, אלם. והענין כי הז"א נקרא אדם על שם הוי'ה דמ"ה דמילוי אלפין שיש בו. ואם תחבר עמו חשבון אותיות הפשוטות שהם כ"ו יהיה הכל בגי' אל"ם". פירוש: כי נודע, שמילוי יודין מורה על בחינת עביות ומסך שמטרם צמצום ב' (כנ"ל דף תס"ג תשובה א'), ומילוי אלפין מורה על בחינת העביות דצמצום ב' המתוקנת במדת הרחמים בסוד ה"ת בעינים. עש"ה כי אין להאריך כאן. ושורש תיקון זה דמילוי אלפין, הוא בשליש תחתון דת"ת דפרצוף ס"ג, שה"ס הא' שבתוך הואו, המתחיל למטה מטבור דס"ג, ששם מקום העיבור דז"א, ושם מקבל המילוי של אלפין, כמ"ש שם. וכבר ידעת, שזו ההכנה, המרומזת באלם מאלקים, הוא מקבל מבטן דאמא בימי הריון. שהרי מצד אבא, שה"ס הוי'ה שכולו יודין, אינו יכול לקבל זה. אמנם עדיין נבחן לאלם, מפני שבעיבור נוהג רק עביות דבחינת כתר, שאין זה עביות ממש, וע"כ עדיין בחינת הפה אינו מגולה בו אפילו בכללות, כנ"ל. וז"ש שמילוי דאלפין הזה שהוא מקבל מאמא, אין בו עוד גילוי בפועל, להיותו עוד בבחינת שורש העביות, והוא עוד בבחינת הוי'ה פשוטה, שהיא בחינת כתר, שאין עוד שם גילוי עביות, כי מילוי פירושו עביות, כנודע. וזה שמרמז, שהגימטריא דמלוי אלפין שהוא מ"ה עם הגימטריא דהוי'ה פשוטה שהוא כ"ו, עולה אל"ם, דהיינו ע"א. כלומר, כיון שהזווג הוא בבחי' הוי'ה פשוטה, שהוא רק שורש לעביות ולא עביות בגלוי, ע"כ אין בחי' הפה מגולה בו, והוא אלם.
וזהו שממשיך שם (אות רמ"ז) "אם תמלא ב' אותיות מ"ה, מ"ם ה"א, יהיו בגי' אלקים". כלומר, אח"כ בימי היניקה, שאז מתגלה בו המילוי בפועל כנ"ל, הנה יתגלה בו שם אלקים, שהוא בחינת הפה בסוד כללות כנ"ל. וכל זה הוא מכח המילוי של מ"ה, שמקבל עתה בבחינת הוי'ה פשוטה בלי מילוי, כנ"ל. וע"כ מרמז, שאינו חסר כאן אלא גילוי המילוי בלבד, וזהו הרמז של מ"ם ה"א שהוא בגימטריא אלקים, והבן.
וזה אמרו כאן "בזמן העיבור היו אותם המוחין בבחי' אלם מן אלקים, והיו חסרים עקריות המוחין שהם אותיות י"ה, להיותם אלקים שלימים". כי אותו הבירור ותיקון דל"ב נתיבות החכמה ונ' שערי בינה הנ"ל, הם עקריות המוחין כנ"ל, שזולתם לא היה ז"א ראוי לשום מוח. והם בחינת י"ה שבשם אלקים, דהיינו חו"ב, אשר בעיבור לא היו מגולים רק בבחי' כח בלבד. וע"כ נבחן שם שהם חסרים ואין בו אלא אלם מאלקים, שעקריות המוחין חסרים לו. אלא ביניקה בעת שמתגלים בו עביות דבחי"א בפועל, שה"ס הקטנות דה"ג דאמא הנקראת בשמות אלקים, נבחן שנתגלה בו אותיות י"ה המשלימים אותו בשם אלקים, שהיא בחינת קטנות דאמא, כנודע שו"ק דתבונה מגבורה ולמטה, הם שמות של אלקים, כנ"ל דף תתק"ב אות נ"ט.
וז"ש (באות רנ"ד) ועתה ע"י יניקה, אז נתוספו בו שתי אותיות י"ה, ונעשה אלקים, שהוא בגי' פה עם הכולל. וזה ע"י היניקה שמניקתו אמו הנקרא מי כנודע. וזהו מ"י שם פה לאדם". דהיינו כנ"ל, שע"י גילוי הכללות דהתפשטות לבנ"ה ונש"ב, שהוא ע"י גילוי העביות דבחי"א בפועל, הוא קונה בזה בחינת פ"ה, הראוי שיתגלה בו הדיבור לעת גדלות ע"י אריכת רגלים דאמא. ונמצא שע"י ב' אותיות י"ה שהוא משיג ביניקה, שהם גילוי חו"ב הנ"ל בפועל, הוא קונה בחינת פה. ונמצא שאמא המכונה מי, היא העושית פה לאדם, שהוא ז"א. כי בימי העיבור ה"ס מי ישום אלם, שאמא עושית אותו בסוד אלם מאלקים. ואחר שז"א קבל ממנה התיקון דאלם מאלקים כנ"ל, ואז הוא משיג הפה כנ"ל, ונתקיים בו מי שם פה לאדם, כמבואר.