סא) והנה עד עתה היתה מדה א' בלי פרצוף, אמנם היתה נכללת מי"ס, ונמצא שהיא ספירה א' בלבד, אלא שנחלקת לי' נקודות, ואינם ספירות גמורות דא"כ תהיה פרצוף. אמנם הם י' נקודות קטנות בלבד, ובין כולם אינם רק ספירה אחת. באופן, שהיא עתה חלק הי', וכדי שתתגדל כמו ז"א, צריך שתתחלק נקודה הזו לעשרה נקודות, ואז כל נקודה מהם יגדילו תשעה נקודות אחרות, ואז יהיו י"ס כל אחד מהם כוללות י' נקודות.
סא) י' נקודות קטנות בלבד ובין כולם אינם רק ספירה אחת, באופן שהיא עתה חלק הי'. דהיינו כמ"ש לעיל, (דף תשע"א אות נ"ח ד"ה צלע), שמכח העביות דבחי"א שהשיגה בשעת היניקה, שהמשיכה עתה עיקר קומת הז"א, היא נחשבת למדה שלמה בכל עשר נקודותיה, כי היא כוללת עתה כל קומת הע"ס במדתו של הז"א. וצריך שתזכור כאן ההפרש מבין נקודה לספירה. כי נקודה, פירושה שיעור עביות שבמסך, שעל ידי הזווג עם אור העליון יוצא עליו קומת הספירה, כנודע. אבל ספירה, פירושה, קומת אור המלובש בכלי שלו. וזהו שמדייק הרב להשמיענו, שמבחינת העביות שבהמסך המתוקן בכלי המלכות, היא כבר נגמרה כולה ביניקה. דהיינו בשיעור מה שהיא שמשה להמשיך כל שיעור קומת הע"ס דז"א, שבערך הזה היא נחשבת לעשר נקודות. דהיינו לפי ערך העביות, שכל ספירה מהע"ס דז"א לקחה מעביותה. אמנם בערכה עצמה, כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, שעוד לא היה לה שום ציור, אלא רק ממה שנכללה עתה בת"ת, דהיינו בבחינת בינה דחסדים, בסוד ה"ת בעינים, כנ"ל (דף תשס"ט אות נ"ג ד"ה באחורי). ועל שם זה, הנוקבא נחשבת עתה לבחינת ספירת ת"ת דז"א, כי עלתה מבחינת נקודה תחת היסוד, שהיא בחינת המלכות ממש, ועלתה למקום בינה, דהיינו שקבלה לצורת הת"ת, שהוא בינה דחסדים וזה אמרו, שמבחינת בנינה עצמה הרויחה ספירת הת"ת, כמבואר.