תוכן

י"ג חשון אפר"ת

'לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא שיהא נמצא מי שיהיה כדאי ללכת בכל דרכיו ולהתדבק בו ית' דביקות שכלי', עכ"ל[1].

לא נזהר בדבריו שכתב דביקות שכלי, שזה אינו מתקבל על הלב כל עיקר, כי דימה בהשי"ת בחינת שכל, ולכן מתאר שיעור הדביקות גם כן שכלית. ובאמת 'לא מחשבותי מחשבותיכם' (ישעיה נה, ח), כי ציור שכלינו הוא מושכל, אבל חיוב המציאות הוא מחויב הפשיטות, ועל כן אינו נקרא בשם שכל, כי הופעת השכליים היא בחינה מורכבה, ועל כל פנים מהעלם לגילוי, מה שלא יתכן כלל לחשוב ולהרהר בהבורא ית'. אלא שִׂכְלוֹ נאות לגדר (-להגדיר) בשם מדע פשוט, כמו אצלנו השכל הטבעי. רצוני לומר, מה שנמצא בטבע האדם לידע בלי שום עיון ובלי לימוד, ונקרא בשם מושכלות ראשונות או מפורסמות שזה שכל פשוט, אבל אינו נקרא שכל אלא ידיעה, כמו ש'כל' גדול מ'חלק', ו'נקודה' קטנה מ'קו', ואם תרבה ע"ז אצל הבורא ית', אתה גורע כמובן.

ולכן מתנאי הדביקות האמיתי היא בחינת ידיעה שאלוקיו רוצה בעבודתו, ואם בעת דבקותו תופיע עליו הידיעה זו כמו ידיעה במפורסמות שאינה מניחה אחריה אפילו עיון בעלמא, זה יקרא דביקות המעולה, כי משוערה בדביקות טבעי כנ"ל. אבל אם צריך לשמש בשכלו מעט כדי לידע זאת, אם כן הוא אינו מודבק בשכל הפשוט.

וזה הטעם שלא מובא בתורה בחינת השכלה והתבוננות אצל אלקיות, זולת ידיעה, כמו שכתוב: 'דע את אלוקי' וגו' (דברי הימים א' כח, ט), 'וידעת היום' וגו'[2] (דברים ד, לט), כדי להורות הנ"ל.

וזה שכתוב (ירמיה ט, כג) 'השכל וידוע אותי'. פירוש, שטרם יזכה לשלמות המעולה הזה, מחוייב לבא לדביקות שכלית, אבל עדיין אין זה הנרצה, לכן מסיים 'וידוע אותי', כי זה הוא הנרצה.

*

'גם במדעך מלך אל תקלל' (קהלת י, כ), פירוש, שזו כל כח המלכות שעולה עד אין סוף ואין תכלית. ולכן נקרא הזיווג בלשון ידיעה[3], מפני כי הדביקות המיוחסת להעליון הפשוט נקראת מדע, והיא שלמות הידיעה שאין למעלה הימנה כנ"ל, וכיון שבאותו מדע שורש כל הידיעות לא היה שום קלות[4] בבחינת עול מלכות, ואדרבה כנודע, לכן כחו יפה ליתן שפע לכל הזיווגים שאחריה.

'ידיעה' - נקרא הזיווג בזמן פריה ורביה. ובנצחיות כשיהיה נשלם הזיווגים, יהיה נקרא היחוד בשם 'מדע'.