בנוגע לשאלתך בענין שאין מקצת נוהג ברוחניות[1],
יש להבין למה ומנין לנו הכלל הזה. ועל זה בא המקום השני לתרץ, כדרך של דברי תורה
שהם עניים במקום זה ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה
פ"ג ה"ה).
והטעם למה אין מקצת נוהג ברוחניות, מטעם שברוחניות אין
עביות, כי עביות וגשמיות היינו הך, ורוחניות פירושו אור בלי כלי, ובאור לבד אין
שינוי בסוד "אני הוי"ה לא שניתי" (מלאכי ג, ו), ולכן אין
נוהג בו מקצת ולכן קטן וגדול שוים לפניו.
[1]
נראה מתוך התשובה, כי ברצונו לענות על סתירה לכאורה בדברי בעל הסולם, מדוע בגלל
הצמצום הא' שנעשה בבחי"ד דאין סוף, הסתלק האור גם מג' הבחינות הקודמות.
דהנה בתע"ס
חלק א' פרק א' באור-פנימי אות ע' כתוב: "שאף על פי שהצמצום לא היה אלא רק
בנקודה האמצעית כנ"ל, שהיא בחינה ד', מ"מ נסתלק האור מכל ד' הבחינות,
מטעם, שאין ענין מקצת נוהג ברוחני, וע"כ נסתלק גם מג' בחינות".
אמנם בחלק ב'
בהסתכלות-פנימית אות טז אומר טעם אחר: "כיון שמיעטה את רצונה מבחי"ד,
נסתלק האור מג' הבחינות הקודמות גם כן, משום שאין שם עוד כלי קבלה אחרים, שיחזיקו
בתוכם האור, ואפילו האורות השייכים לג' הבחינות הקודמות, מחויבים ג"כ להתקבל
בבחי"ד, כי אין להן כלי קבלה בבחינתן עצמם, כמבואר, וע"כ כיון שהסתלקה
מלקבל בבחינה ד' נעלם תיכף כל האור".