תוכן

ג. וראוי אמנם לדעת צורת האדם הדבק בהשי"ת, כמו שאמר רבא בסוף ברכות (סא, ב) "לידע אינש בנפשיה אי צדיק גמור הוא".
אשר מחויב בהכרח להיות אז חפשי מכל הגבולים שבעש"נ כמו הרוחני, כי כן הטבע שהגדול כולל את הקטן כנר בפני אבוקה, באופן שכל נטיותיו של הקטן מתהפכים ונוטים כנטיות אור הגדול, ולא להיפך, שנטיות הגדול יהיה כמו הקטן, שזה שטות לחשוב. וכן אם הקטן ישאר בצורתו, אין זה דביקות, כי חוק הקטן להבטל להגדול אם יתקרב אליו על רגע. הרי לפניך בהכרח שהגשמי מחוייב להבטל אז להרוחניות, ויאחוז בנטיותיו והשגותיו.
והיינו על דרך הנ"ל, שיעזוב עניני השטח והגבול לבן חורין גמור הימנם ולחדור בנקודה האמצעית שבאותם הדברים ממש כמו הרוחני כנ"ל, וסוד נקודה האמצעית הכונה רק זה הנקודה התוכיות הדקה ומופשטה מכל מושג אנושי, דהיינו למטה מכל גבול דק מן הדק ב... ... – וזה סוד ... לעתיד יהיה שמו של הקב"ה יהיה.
ודע, שזהו פתרון לשאלת התכלית אשר כל בני אדם מתקשים בו מאד, כי נסתם הקץ, וגם הכין השי"ת חוק גשמיותם באופן בזוי ושפל, כמו כל בעלי החיים ושקצים ורמשים, בד' האותיות: אכילה ושתיה, ושינה, ודחיית מותרות, וקיום המין. והביט על מקומם ואיננו, כי היו לדראון עולם, ועל הגלגל הזה מתגלגלים בעלי המח החריף עם רמשים בני יומם יחד בלי הפרש, אשר ע"כ הכין השי"ת קושיה נפלאה לעיני בעלי השכל שמוכרחין לבקש פתרון על עצמם.