תוכן

הפילוסופיה מזקת לתורה יותר מהמטריאליזם
ואם יאמר האדם, איזה דמיון יש מפילוסופיה למטריאליזם, כי הפילוסופיה קיימה על כל פנים את הבורא ית' ואת הנפש הרוחני, מה שאין כן המטריאליזם הרי הוא בהיפך לגמרי, כי מכחשת את השי"ת ואת הנפש הרוחנית, והכל כלא ...
אכן אדרבה, אומר אני שהפילוסופיה היתה באמת מזקת הרבה יותר להתורה, משום שהרשתה את האדם לסמוך על בסיסים עיוניים שמשם נצמחו באמת כל מיני שקרים ובדותות ונתערבו בדעת התורה, ואין לך מזיק יותר גדול מן השקר. מה שאין כן להמטריאליזם יש על כל פנים מעלה זאת, אשר החליטה שלא לדון ולבסס כלום, רק על מה שעיניה רואות ומחישות, וזהו מעלה יקרה מאד, כי עכ"פ אינה בודית דבר שקר.
[הג"ה: תחילת הבירור הוא לידע מה שלא נדע על כל פנים, וזהו שהפריע לנו הפילוסופיה שנתנה תירוצים כוזבים על קושיות חמורות, שזהו הבלבול הקשה מהכל. מה שאין כן המטריאליזם עכ"פ נשמרת מתירוצים כוזבים, ומשארת כל הקושיות להבעלים, דהיינו לחכמת הדת].
ולא יתכן לומר כלל שהמטריאליזם כופר במציאות הרוחניות, כי אין כפירה אלא מדעת, אבל 'לא ראינו אינו ראיה' (עדיות ב, ב). גם זה צדקה שאינה רוצית לבסס שום דבר אלא על החוש, כי בזה משומרה מצד אחד, דהיינו משקרים.
באופן שעם הפילוסופיה היה לנו ב' מלחמות: הא' למחות את מגדלי השקר אשר בנו מתוך בסיסים עיונים. והב', להראות ולגלות להם את האמת. משא"כ עם בעלי המטריאליזם אין לנו ללחום להרוס מגדלי שקר, רק להראות להם את האמת הברור לבד.
והגע בעצמך, כי הפילוסופיה הכחישה את הנבואה, משום שהיה להם לדעתם שכל ברור וצלול להכחיש את הנבואה. ואם כן, בטרם כל היינו צריכים להרוס את שכלם והכרתם בהכחשת הנבואה, ואח"כ אם מצאנו כח לזה והיה הסיפוק בידינו לבטל את דעתם, היינו צריכים אח"כ להראות להם את אמיתיות הנבואה עצמה.
משא"כ המטריאליסט, אינו מכחיש את הנבואה מתוך בסיס שכלי, דהיינו מתוך הכרה שכלית, אלא שאומר שאינו רוצה לעיין בו ואינו יכול לעיין בו משום שאין לו שם שום בסיס מוחשי. וא"כ אם אנחנו רוצים לקרבו להתורה, אין לנו יותר אלא להראות לו אמיתות הנבואה בלבד, כי באמת הנביאים יש להם בסיס מוחשי, אשר לו ראו אותה המטריאליסטים, היו מתאחזים בו בב' ידיהם.
המטריאליסט אינו מכחיש דבר למעלה מהשכל, משום שלדעתו אין השכל נולד אלא לאחר המעשה, כי הוא יליד הגופני, וע"כ אין השכל לדעתם שום סמכות, והוא תמיד 'עד הבא לאחר המעשה', ולפיכך אינם יכולים לומר על דבר, שהוא למעלה מהשכל, אלא אומרים שהוא דבר שלא בא לכלל נסיון, וע"כ אינם יכולים להסיק שדבר זה לא יבוא לעולם לכלל נסיון, כי מי יכחיש, ומאין להם הבסיס להכחיש, כי דבר שלא אירע עוד אין זה בסיס להוכיח שלעולם לא יארע, כי אדרבא, נסיונות חדשות צצות ונגלות לעינינו יום יום, מה שלא שערו אבותינו.
גם לא יוכלו להכחיש איזה איש שהשיג איזה נסיון, גם כן מאותו הטעם, כי אין להם בסיס להכחיש, וזהו ריוח גדול.
למשל, אם ירמיהו הנביא היה בא אל אריסטו ואומר לו שנגלה לו דבר ה', היה תיכף מכחישהו מתוך בסיס שכלי בטוח, אשר זהו למעלה מהדעת, כי יש לו שכל ברור שהטבע לא ישתנה וכדומה שאי אפשר לה' לדבר, ואי אפשר לאדם להשיג איזה דמיון בשלילית, וכדומה מן הסברות הפילוסופיות.
משא"כ בביאתו אל חכם מטריאליסטי, לא יכחישהו, משום שאין לו שום בסיס להכחישו, אלא לא יאמינהו, כי יאמר כל כמה שאין לי גם כן הנסיון כמות שהיה לך איני יכול לעסוק בזה, כי יש לי חוק שלא לעסוק רק במקום שיש לי בסיס עליו מפי הנסיון. משא"כ הפילוסוף אשר שכלו הוא בחינת נפש "ואני עליון" ומאמין בו כמו באלקים, ע"ד שאינו מוכשר לקבל שום דבר כנגדו.
ויש לשאול, אמנם הנה הפילוסופיה נתנה לנו הרבה גדולי התורה ומפורסמים גדולים, משא"כ המטריאליזם שבהמשך מאות השנים האלו עדיין לא נתנה לנו שום איש דתי מתוכה.
והוא אמנם מב' טעמים: הא' הוא שעדיין צעירה לימים היא, ועוד לא נתפתחה בעצמה בכל קומתה הראויה, אשר גם הפילוסופיה במאות שנות קיומה הראשונות גם לא האצילה לנו שום אנשים דתיים. והשנית, אשר ענין קליפה הקדמה לפרי נמדדת בחשיבות הפרי, כי מתוך אשר קליפה זו מיוחדת להמציא מתוכיותה שיעור גדול לשכל התורה, ע"כ שיעור מרירותה הוא ג"כ בשיעור יותר גדול, עד שכל הנוגע בה נשרף לאלתר.