תוכן

כהיום אין לנו יותר חיבורים בחכמת הקבלה, זולת החיבורים המיוחסים לרשב"י, הזוהר והתיקונים וזוהר חדש וספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו ע"ה או לרבי עקיבא, וספר הבהיר וכתבי האר"י ז"ל. וכל החיבורים מהגדולים ואנשי השם, עם כל קדושתם גאוניותם וחריפותם בהחכמה, כמו ספרי הגאונים רבינו סעדיא ורב האי גאון וכו' ואחריהם הראשונים הראב"ד והרמב"ן ורבותיהם והחייט וכו' עד להרמ"ק ז"ל, הנה כל אלה המה מחוברים רק לבעלי מדרגה המבינים מדעתם. כי לא היו בקיאים בלשון הקבלה על דרך קודם ונמשך, וחיברו דבריהם בלשון התנכי"ת והאגדית, דהיינו רק ברמזין של שורש וענף בלבד, אשר על כן כל אחד ואחד התאמץ להסביר את החכמה באותם ענפים שהיו בקיאים בהם. יש שפרשוהו על פי חכמת התכונה, ויש על פי חכמת הדקדוק, ויש על פי חכמת הפילוסופיה, כל אחד מה שהזדמן לו.
ולפיכך מי שאין לו השגה מדעתו לידע את הדרך והקשר מכל ענף לשורשו העליון, לא יבין אף מלה אחת מדבריהם. הן אם מפרשים פנימיות המקראות וטעמי המצוות, והן אם מפרשים איזה חלקים מספרי הקבלה שהיתה גלויה להם, אין בהם שום קשר והבנה לפשוטי עם. ולפיכך אין אנו מצרפים כל הספרים ההם לספרי חכמת הקבלה, כי ענין חכמת הקבלה מתחילתה הוא ביחוד ידיעת הקודם ונמשך והיחסים שנוהג בין העולמות והפרצופים העליונים על סדרי השתלשלותם זה מזה עדי בואם אל הדיוטה התחתונה ועדי עלייתם מכאן בחזרה אל שורשם שמשם יצאו.