תוכן

עי' לעיל בד"ה השכלה שמושית, שהנרצה מה' מכריח להנברא עם אור התענוג העשיה שמתלבש בו, והאינו רצוי מה' ימנעהו עם אור של יסורין המתלבש בו. וזה ענין ההפסד מכל ריבוי: 'מרבה נכסים מרבה דאגה וכו'' (אבות ב, ז), משום שיש גדר לכל רצון ה', להיותו רוצה בעשיות מרובות במעלות הסולם של התפתחות, ואם לא היה גדר על כל תענוג, היה הנברא משתקע בעשיה אחת כל ימיו ולא היה מטפס על המעלות, לפיכך ההשגחה מגדרתו עם המכאובים המסובבים מתוך כל ריבוי תענוג.
פרעון בהמי ופרעון אנושי
ויש תענוג קרוב שאין נוהג בו ענין של תקוה, אלא נפרע על יד. ויש אמנם תענוג רחוק "מקווה" שזמן פרעון לו הוא מקוה בזמן מאוחר. הראשון נקרא פרעון חושי, והשני נקרא פרעון השכלי. והא' מוכשר לכל חי, ודרך ההנהגה בטוח ובלתי משובש. והשני אינו מוכשר רק למין האדם בעל העיון, והדרכים משובשים, כי מתוך שזמן פרעונו הוא במאוחר, ממילא נעשה מוכשר להפרעות ולמניעות המבלבלתו מעבודתו.
פרעון מדעת, פרעון מחושים: שהם פרעון אנושי ופרעון בהמי, שהמה ב' כחות ההשגחה שעל ידיה עושים הבעלי חיים את התפקיד המוטל עליהם מהשגחתו ית', כנ"ל באורך.
אמת המדה בבעלי החכמה
אמנם יש מדרגות רבות גם במין האנושי עצמו, כי דבר זה נמדד בחוש ההתפתחות של כל אחד, ובמידת נסיגתו מעולם הבהמי לעולם האנושי, כי האדם הבלתי מפותח כל צרכו לא יוכל לחכות על פרעונו זמן רב, והוא בוחר בעבודות המשתלמות לו על יד, ולו יהיו מחירים יותר נמוכים. והאדם המפותח ביותר, יוכל להתאפק ולבחור בעבודות שמחירם גבוה גם אם זמן פרעונם ממושך ומוארך מאוד. ותדע שזהו אמת המידה לבעלי החכמה, כי דבר זה תלוי בהתפתחות גופני שלכל אחד, וכל מי שיכול להאריך זמן פרעונו יכול להשיג מחיר יותר גדול.
מהו התפתחות?
ולפיכך תראה מרבית המלומדים, תיכף בעת השתלמותם שיוכלו להנות ולקבל שכר עמלם, מניחים את הלימוד ויוצאים לשוק לסחור עם העם ולקבל שכר. אולם היחידים מתאפקים וממשיכים זמן לימודם, כל אחד לפי חושיו המפותחים, משום שרוצים לקבל מחיר יותר גבוה, כגון להיות מגדולי הדור וממציאים המצאות. וכמובן אשר אחר כך נמצאים חבריהם מתקנאים בהם לא מעט.
מוטיב פאוור
ותדע שזהו אמת המידה של ההתפתחות הדורות, דהיינו בהכח ההתאפקות להאריך זמן פרעונו ולבחור בסכום היותר גבוה. ועל כן בדורות הללו נתרבו הממציאים, בהיות שנמצאו בדורינו יחידים רבים מסוג הזה, שהפלגת עמלם היא לאין קץ, משום שחושיהם היו מפותחים ביותר להתאפקות, הן בהארכת הזמן והן בכח העמל.
כח חוזר או "כח סיבתי"