תוכן

ג. ב' דרכים: דרך יסורים ודרך תורה
והנה נתבאר, אשר השי"ת הוא טוב המוחלט, והוא משגיח עלינו מתוך מדת טובו השלימה בלי שום עירוב של רע, אכן בבחינת השגחה מטרתית, שפירושו, שהשגחתו ית' מכרחת אותנו לקבל סדר של מצבים שונים על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתנו, כמו הפרי היפה בגמר בישולו. ועם זה מובן, אשר תכלית הזו בטוחה לנו לכולנו בהחלט, דאם לא כן, אתה מטיל פגם בהשגחתו ית', לומר שאינה מספקת למטרתה ח"ו.
וזהו שאמרו חז"ל "שכינה בתחתונים צורך גבוה". כלומר, כיון שהשגחתו ית' היא מטרתית שהיא להביאנו בסופנו לדביקותו ית' שתשכון בתוכנו, הרי נחשב זה לצורך גבוה, כלומר שאם לא נגיע לזה נמצא ח"ו דופי בהשגחתו. שהדבר דומה למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנותו, והיה חביב לו מאד, ולכן מיום הולדו חשב טובות בעדו, והלך וקבץ כל הספרים היקרים והחכמים המצוינים שבמדינה, והכין בעדו בית מדרש לחכמה, ושלח אחרי הבנאים המפורסמים ובנה לו היכלי עונג, וקיבץ כל בעלי הניגון והזמרה והכין לו בתי זמרה, וקרא המבשלים והאופים היותר מצוינים שימציאו לו מכל מעדני עולם. והנה נתגדל הבן ובא בשנים, והוא סכל - אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא - אינו רואה ואינו מרגיש ביופי הבנינים, והוא חרש - לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר, והוא חולה במחלת צוקר (-סוכר), ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, וכדי בזיון וקצף.
אולם עובדא כזאת יכולה שתארע למלך בשר ודם, מה שלא יתכן להאמר כלפי השי"ת אשר ענין אונאה אין נוהג בו כמובן. אשר על כן הכין לנו ב' דרכים של התפתחות: האחד הוא דרך יסורין, שהוא סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה, אשר מוכרחת מטבעה ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול במצבים שונים זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט עד בואנו לכלל הכרה לבחור בטוב ולמאוס ברע ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית'. ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורין ומכאובים, ועל כן הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהוא דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו בזמן קצר ובלי יסורים.
היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו היא הכשרתינו לדבקותו ית' שישכון בתוכנו, והמטרה הזאת היא חיובית מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה, כי השגחתו ית' חזקה עלינו עם ב' אופני השגחתו, שהם דרך יסורים ודרך תורה כמבואר.
אולם מבחינת המציאות המעשית, אנו מוצאים אשר השגחתו ית' מגיעה אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת והמה נקראים בדברי חז"ל: דרך ארץ, ודרך תורה.