תוכן

ג. אשר ברא אלקים לעשות
ותדע, שהשי"ת לא הזדקק להבריאה, אלא באותו שיעור שלא נתן כח לבן אדם לפעול שם (כמו שלא הטריחוהו בדבר העיכול והסיקרישן), אולם מאותה הנקודה שנמצא כח בידי האדם עצמו לפעול שם, הנה עזב המלאכה ההיא ולא גמרה, מפני שזהו כל הריוח של השי"ת וכל הטעם והנחת רוח שרצה להנות מפעולתו, דהיינו, לפעול מין בריות שיוכלו להוסיף ולהנאות ולברוא דוגמתו.
בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, ליתן כח להתלמיד להיות חכם כמותו וללמוד לתלמידים אחרים כמותו. וכן יש לו נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כח החידוש וההתפתחות שלנו אינו חידוש באמת, אלא מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאים עם מלאכת הטבע, באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותינו. ומכאן אנו יודעים, שיש כח בידינו לתקן את עצמינו, גם בבחינת קיום המציאות, כדוגמת הטבע הנעימה של המציאות. דאם לא כן, היה הקב"ה פועל שלימות השגחתו גם בבחינה ההיא, כי 'היד ה' תקצר'? אלא בהכרח, שבמקום זה יש לנו כח לסדר בעצמינו את עסקינו, כי השי"ת פועל ומבשל את מזונותינו בתוך קיבתנו בלי טרחתנו, אולם אינו רוצה בשום אופן לבשל את הקדירה שלנו על גבי הכירה בלתי ידיעתינו, משום שאנו יכולים בעצמנו.