תוכן

ג. ועל דרך זה השלום, עם כל היקר והצורך שבו להחברה, אינו מצוי בידינו למעשה להשתמש עמו, ונמצאים תמיד שהמנהיגים עושי השלום שבצבור מוכרחים להניח חלק חשוב שבהצבור בלתי נספקים, אשר אח"כ בעלי הקטטה מתאחזים באותו החלק שאין לו הסתפקות, ומתרעמים ומלאים תרעומות על תנאי השלום של המנהיגים, עד שמנצחים ההנהלה שהם עושי השלום הקודמים, ובעלי ועושי הקטטה יורשים מקומם, ונעשו הם עושי השלום.
ומתוך שעושי השלום החדשים מניחים בהכרח חלק חשוב מהחברה בלי הסתפקות, נעשה מקום לבעלי הקטטה לאחוז בו לפעול תנאים חדשים לעשות שלום, ולוחמים ומתקוטטים עד שמנצחים את עושי השלום, דהיינו ההנהלה וכחותיהם, ובעלי הקטטה יורשים מקומם, ונעשו לבעלי השלום, וכן חוזר חלילה עד אין קץ.