הנה הימים טובים מתחלקים לשלושה, כמו שכתוב (דברים
טז, טז):
"שלש פעמים בשנה יראה". ענין ראיה
רומז
לחכמה, כידוע[1] שראיה שמיעה ריח דיבור, רומזים
לחכמה, בינה, תפארת שהוא ז"א, ומלכות.
והפירוש הוא, שימי החגים מסוגלים לקבלת המוחין דחכמה
הנקראים ראיה. ולהיות שהחכמה צריכה ללבוש של חסדים, על כן כתוב (דברים
טז, טז-יז):
"ולא יראה את פני ה' ריקם, איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך",
אשר ברכה היא סוד החסדים[2].
וענין השלש רגלים הוא, כי קבלת החכמה עם לבוש של חסדים הם
ענין של ג' קוין: פסח הוא קו ימין, סוכות הוא קו שמאל, ושבועות הוא קו האמצעי.
שהימין הוא סוד חסדים לבד, והשמאל הוא חכמה לבד, וקו אמצעי הוא דעת הכולל חכמה
וחסדים יחד, שזה סוד התורה, ולכן ניתנה התורה בשבועות[3].
וגם זה צריכים להדגיש, שמה שכתבתי ימין לבד או שמאל לבד,
אין הפירוש רק ימין לגמרי, שזה לא יתכן בקדושה, רק ההבחן הוא בשליטה. שפסח כלול
מג' קוין תחת שליטת הימין וכן הוא בסוכות וכו'.
ובזה נבין הפסוקים שנאמר אצל אברהם אבינו (בראשית
טו, ז-יג):
"ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ וגו'. ויאמר, ה'
אלקים במה אדע וגו'. ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"
וגו'.
הקושיא ידועה: אחר שהקב"ה אמר לו שיתן לו את הארץ, שאל
אברהם במה אדע?
ועם הנ"ל יובן היטב, כי 'אור כשדים' הוא שמאל לבד
לגמרי, והקב"ה הוציא אותו משם וזכה להיות מרכבה למידת החסד שהוא ימין. ואחר
כך אמר ה' לתת לו את הארץ, והארץ היא השכינה הקדושה שנקראת חכמה תתאה. ואחרי
שאברהם אבינו ראה את הדינים הנמצאים באור כשדים ויצא מהם כבר, וכעת בא לרשת את
הארץ שהוא סוד חכמה בלבוש החסדים, שאל 'במה אדע', כידוע ש'דעת'
הוא קו אמצעי שהוא חכמה וחסדים, ושאלתו היתה, מאיפה יהיה לנו כלים לקבלת החכמה
אחרי שכל הטהרה שלנו הוא רק לזכות לאור הימין, ואסור לנו לגלות שום תביעה וצורך
לגילוי חכמה.
על זה אמר לו השי"ת "כי גר יהי' זרעך בארץ לא
להם". הכוונה, שיהיו בגלות מצרים לא לרצונם, ש'ארץ' הוא פירושו של רצון, ו'לא
להם' היינו לא לרצונם, וקליפת מצרים היא שמאל לבד, ומשם יקחו הכלים לקבלת החכמה על
ידי המצרים, ויצאו ברכוש גדול כי יכניעו את הקו השמאל לימין שזה סוד ארץ ישראל.
וזה סוד הפסוקים (שמות יא, ב): "דבר
נא באזני העם וישאלו וכו' כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים",
וכדי שלא יאמר אותו צדיק 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'
לא קיים בהם (רש"י שם). כל הענין יובן עם
הנ"ל[4].
ועם הנ"ל יובן המצוה של סיפור יציאת מצרים, וכתוב
בזוהר הקדוש (בא אות קפ) שהקב"ה מקבץ כל
הפמליה של מעלה שיבואו לשמוע איך אנחנו מספרים בשבח של יציאת מצרים. והכוונה על
הנ"ל, כי אחר שנכלל בנו הכלים של המצרים במובן של 'ארץ לא להם' להשגת החכמה,
ואנחנו בנס זכינו ליציאת מצרים ולהכניע הכל לימין שהוא חסד, ולא לקבל לעצמנו, אלא
רק לעשות נחת רוח ליוצרינו בלי שום רצון לקבלה, אז הקב"ה שהוא קו האמצעי מקבץ
לכל המלאכים השייכים לכל ג' הקוין ומשליט עליהם הימין, על דרך שעושים ישראל למטה.
[1]
תע"ס חלק ג פרק יא.
[2] עי' בהקדמת ספר הזהר אות לז בפירוש 'הסולם'.
[3]
עי' בזוהר פרשת אמור אות קמג, וזה לשונו ב'הסולם': "ז"א שנקרא עץ החיים,
הוא בתוך ממש, באמצע, וכולל כל הצדדים, דהיינו קו ימין וקו שמאל, ונקשר בהם.
וע"כ, פסח וסכות, והוא, שבועות, באמצעם. כי פסח הוא קו ימין וסוכות קו שמאל,
ושבועות קו אמצעי, כי הוא אמצע הכל. וזה הוא שביום הזה, הוא שבח של התורה, דהיינו
זמן מתן תורתינו, ולא יותר. כי תורה ה"ס ז"א, שהוא קו האמצעי, ושבח של
האמונה שהיא מלכות, וקשר הכל, דהיינו של הג"ר, כי כל אלו נקשרים בקו האמצעי".
[4]
ענין זה מבואר בהרחבה בפנים מסבירות ענף
א' אות יא, שעם ישראל קיבל לרשותו את כלי הקבלה של המצרים, ואז הכניסם לרשות ישראל
שזהו השפעה.