תוכן

ב"ה ג' קרח כ"ט סיון אפר"ת
כתיב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", זה שנאמר: "ראשית דעת יראת ה'".
פירש: הנה "השכל" שהוא "הנשמה", בעת שנחתך מן הבורא ב"ה, נראה כנקודה שחורה מכל צד, ודומה לנקודת "היוד" שהיא עגולה ושחורה וסתומה בהסגר ומפתח.
והנה מקודם בעת שיורדת על האדם, ונשפעת הנשמה בתוך הגוף, מביאה עמה כל אורה, ומאירה בכל העולם, ורואה בה מסוף העולם עד סופה. ונדמה כמו עטיפת הטלית שמקיפו מכל צד, וגם כמו שנכנס בסוכה טהורה שמאירה כל סביבה וחופה לצל על ראשו. ואח"כ כשנחתכה ונאבדה ממנו נעשית סגורה סביב בחוזק יד ומפתח. ואינה רואה את אורה כמקודם. אלא, כמו נקודת "היוד" שחורה מכל צד.
וזה הוא בשביל שמקודם בעת שהאיר המזרח, רואה בכל פנה ופנה מאורה הזך והטהור שמאירה כשמש. אמנם מחמת זכות העדן וצחות האויר טהור שבה וריחה כתפוחים, צריכים להיות נקי וטהור מגבו ומתוכו, שיהיה כלי ראוי לקבל צחות הזך הזה. אבל בעבור "שמץ הפסול" שמעורב בו שנקרא "מזוהם", וצריכים להעבירו ולנקות זה "שמץ הפסול" שהוא "החושך", ולהבדיל בין האור ובין החושך, שלא יהיה מסך מבדיל על האור, ולהעמידו בפני עצמו, ולכן מיד נראה החושך ביחד עם האור. כי כל עוד שלא נברר כל הפסולת ממנו, הפסול והשמן בלולים ביחד. ובזה ממילא בעת זריחת הבוקר שהאיר המזרח נכהא עיניו בראיתו. כמו שנבחן החילוק בעיני האדם בין מקום קרוב למקום רחוק. שבדרך רחוקה אין אדם יכול לצמצם עיניו לראות היטב בברור ונכהא עיניו בראיתו. ולכן זה "שמץ הפסול" שנבלל עם האור, אע"פ שמעט מן המעט הוא, מ"מ עושה לאדם כמו "מסך וילון" שמבדיל על עין שלא לראות היטב.
ולכן אח"כ צריך להעביר את המסכים מן האור כדי לראות היטב. ולזה צריך "עבודה". ועיקר "עבודה" להגיע אל תכלית "האמת" שנקרא "קו הישר", שעומד באמצע שני קוין בין קו הימין ובין קו השמאל. כמ"ש אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה. וכח המכריע אל "האמת הזאת" בפנימיותו, העיקר הוא בזה שרואה בשכלו שכולו עפר ואפר הוא. ולעצמו אין צריך כלום, ורואה שיפלות גופו מכל צד, שאין כלום נשאר אחריו. ובזה כל מה שרואה העולם וכל הכוחות, וכל כח שלו, הוא עצם הבורא ית' באמת. ולכן אין לעצמו שום נגיעה של הנאה, כי כל הנאות ותאוות באות מן הגוף, וממנו לא נשאר. ונמצא שזה "החכמה" הוא קשר החומר בבחי' מ"ה, להכריע ולעמוד "בקו הישר" . ולכן בעת שעובד להשיג ולעמוד "בקו האמת" נקרא "עושה שלום", כי "קו האמצעי" הוא "דעת" והוא העמוד שמחבר את האוהל "החכמה והבינה" להיות אחד. ועל זה רומז "שין", שהוא ג' מוחין האלה. "והאמת התם" מחבר שניהם שהם "אהבה ויראה".
אמנם גם בראשית הדעת יש בחי' "יראה" ונקרא "עילאה", בשביל שהוא למעלה מן התפשטות הדעת, ואינו מבין בדעתו ובשכלו. וראשו של "יוד" מורה על זה, שנקודה של רשימה נוטה בקוה למעלה. אבל למטה רשימה של "יוד" נוטה "לשמאל" יותר "מימין", בעבור שבעת התפשטות הדעת מבין עתה בשכלו שצריך לגבור על שונאיו. ונותן כל דעתו לנקות את גופו היטב, שיהיה זך ונקי בלי שמרים מזוהמים. ולכן נוטה יותר לצד שמאל שהוא "יראה תתאה", עד שעושה שלום בין שניהם.
וזה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". כי מתחילה צריך להאמין בפשיטות מכל גשמיות, וזה הוא "יראה", ואח"כ הוא מושך בחי' "אהבה", ומשניהם מושך עליו בחי' "הדעת" שהוא "מוח" הג', ונעשה מחובר עם שניהם. וזה שנקרא "משה" שמעמיד "השין" בבחי' מ"ה. היינו שבחי' מ"ה הוא "הכח" לקשר עצמו בדביקות ובקשר אמיץ בג' מוחין האלה, ועתה שיש לו "ג' מוחין", ומחובר דעת עם אוהל "החכמה והבינה", יכול עתה לעבוד למלך כראוי. כי עתה יש לו שכל טוב וחזק בדעתו. והבן. וזה "עבדו".