((שנת תרע"ט)
תיקון הנשמות בג' אופנים: או בצדקתם, או
בתשובה, או בקבלת יסורין.
וקבע זמן המוכרח להגיע תיקון להנשמות באחד
מג' אופנים הנ"ל, במשך שיתא אלפי שני.
*
היחוד[1] ראוי
להתגלות או בדרך שכלי או בדרך מופתי[2]. ואלמלא לא
חטא אדם הראשון, היה היחוד מתגלה דרך שכלי, ולא היה צריך לירד ממדרגתו לטעום הרע
בפועל ולהתעלות אחר כך על פי דרכים מופתים, אלא בדרך שכלי[3]. פירוש,
כיון שהשיג שיש רע ומתחזק באמונתו בלי נטות אחריו, היה זה כל זכותו שיהיה ראוי
וכדאי להשגת השלימות, וזה סוד 'וסביביו נשערה' וגו' (תהלים נ, ג). וכיון שטעם
בפועל את הרע, מוכרח היה לירד שם, ומתגלה לו יחודו גם כן שם בדרך מופת. והבן
ודו"ק.
בהשבה[4] נמצא יתרון,
דהיינו, מלבד מה שמשלימהו שלא יהא 'בָּהִית לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאַפֵּיה'[5], עוד יגדל
היתרון, שמתענג מאד מהשגת יחודו, שמתעלה מכל פרטים מהרע ו'אין עוד מלבדו' (דברים
ד, לה), שהשגה זו בחינת תענוג נוסף[6].
[1] מהמשך המאמר משמע שכוונתו ליחוד הרע בטוב, שמתגלה שהרע הוא
ג"כ טוב.
[2]
דרך
שכלי – הבנה פשוטה כ'מושכל ראשון' בלי צורך בחכמה מתוך הניסיון וכיוצא בזה. דרך
מופתי – הבנה על ידי הוכחות או מתוך הרגשה בחוש.
[3]עי' בזה
במאמרי הסולם ב' מאמר כא.
[4]דרך הב'
של תיקון הנשמות.
[5]עי'
כוונתו במאמר יא.
[6] עניין זה של התענוג בגילוי היחוד מתוך הרע מאשר שהיה הטוב מגולה
כבר מלכתחילה, מתבאר בספרי הרמח"ל: קל"ח פתחי חכמה – פתח ד' חלק ב'; דעת
תבונות קנח, ועוד.