גלות - זווג והשפע
... בזמן שבית המקדש היה קיים היה זווג זו"ן הגדולים, שהלבישו את או"א עלאין בתמידות, ונמצא שיסוד דז"א דגדלות, השפיע ג' הזריעות אל המלכות, בלי הפסק ..., אבל בזמן הגלות נפסק זווג דגדלות הזה, ... ואע"פ שיש עלית זו"ן לאו"א גם בזמן הגלות, כגון בשבת, אין זה נחשב לביאת הגנן בגן, משום שאינו בקביעות. אמנם בהכרח שיש גם בזמן הגלות זווג עליון, כדי להחיות העולמות, וזווג זה נבחן לזווג זו"ן הקטנים, ששניהם הם רק בחי' ימין ושמאל שבמלכות עצמה. וז"ש, ומניה ומגרמיה אזדרע כקדמיתא, כי ז"א הקטן הוא רק בחינת הימין שבמלכות, ונחשב כמו המלכות, וממנו נמשך השפע למלכות כדי להחיות העולמות. אבל הגנן שהוא יסוד דז"א הגדול, אינו משפיע בזמן הגלות, וע"כ השפע הוא קטן בזמן הגלות. וז"ש, ואי תימא דאינון תולדין וכו' לאו הכי. וערך השפע ופה כלפי השפע שבזמן הבית, הוא, כערך זריעת השדה על ידי ספיח הנזרע מעצמו, כלפי שדה, הנזרע על ידי גנן.