גלות - דינים וס"א
והנה כשישראל בגלות, נגזלו הבנים, שהם זו"ן מן האם, שהיא בינה, כלומר שהס"א יונקת מדינים שבזו"ן. אמנם הדינים ההם באים מן הבינה מעת שהיא בקטנות מחמת עלית המלכות אליה, וכיון שהדינים דבינה הם באילן דלא הוו, מכ"ש הדינים שבזו"ן המקובלים ממנה. שהם כלא היו. ואלו הדינים הנמשכים מן הבינה מכונים ברא, או בריאה.
וז"ש, בנוי דאתגזלו, שהס"א יונקת מן הדינים שבהם, שבכח זה גוזלים את השפע, בעת הגלות, ולאו מן בריין ואינם מן הבריות, כלומר, שאין בהם הדינים דבריאה, משום, דאתבריאו באתר דלא אתבריאו כי מה שנבראו בדינים דבינה, בסוד בראשית ברא, ... הוא במקום שלא נבראו, כלומר שהמקום עצמו שהיא בינה אינה בחינת בריאה, כי הדינים שבה הם באילן דלא הוה, מכ"ש זו"ן המקבלים ממנה. ונמצא כל אחיזת הס"א בזו"ן בזמן הגלות הוא שלא בצדק.