תוכן

ענין גלות השכינה היא, שכולם מגרשין אותה, ואין לה מקום לגור בתחתונים, שהתחתונים מזמינים את הסטרא אחרא, ובזמן שהוא בא ורוצה להכנס, אזי סוגרין את דלתי ליבא ומוחא, זאת אומרת שכל הענינים הבנוים על רצון לקבל, הן מחשבה והן דיבור, ומעשה, כולם מוכנים לעבוד עבורם ומתייגעים.
מה שאין כן כשבא השכינה הקדושה, זאת אומרת הרצון להשפיע, בין במוחא ובין בליבא, אזי תיכף אובדים את כלי העבודה והיגיעה. ואם עושים לפעמים איזה מעשה עבורה, חושבים את זה לדבר יתר בעולם, דהיינו שיותר היו שמחים אם הבחינה הזאת לא הייתה במציאות. כי לפעמים שהאדם במצב המנוחה, והמחשבה של הרצון להשפיע באה ודופקת ומבקשת רשות כניסה, אזי עונין לה, שאין להם זמן, היות שעסוקים בהרצון לקבל, והרצון להשפיע בא ומטיל פגם בתענוגיו של הרצון לקבל.
וזהו שהשכינה הקדושה באה ומחזרת על הפתחים ומבזים אותה, כדרך שמבזים את העני, המחזיר על הפתחים. ויש מנהג אצל הספרדים, שעונים לעני ירחם-ה', אבל לעת עתה אין מקום בשבילה, והגאולה הוא שיבוא הגואל ויכניס אותה ללבות עם ישראל, ואז היא תהיה הגבירתה, והרצון לקבל, השפחה. וכל אחד יחשוק להשתעשע עמה, ורק משיח ה' יכול לגאול אותה מצרותיה, שלא תהיה מחזרת על הפתחים, ורק משיח ה' יכול לגלות את תפארתה ויקרה.