גלות
שישראל הם בגלות, השכינה היא למעלה, דהיינו מחזה ולמעלה דז"א, ששם בחינת שמים, דהיינו חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ, אלא, תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכחה וגבורתה מלא הארץ. ... ומסבבת את ישראל להגין עליהם, ואף על פי שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.
רעב) ... ... אף על פי, שאמרנו לעיל בדיבור הסמוך, שבזמן שישראל הם בגלות, לא נתקנה השכינה למטה, מחזה, אלא שעלתה למעלה מחזה, הנה למעלה גם כן לא נתקנה, שנבחנת כחסרה ג"ר, משום שלא נתקנה למטה מחזה, שנבחנת משום זה כחסרה נהי"מ שלמטה מחזה, וזה הוא שאמרו, שהשכינה היא בגלות עם ישראל, כי היא בגלות עמהם. פירוש כי משום עליתה למעלה, נחסרה בג"ר דאורות ונה"י דכלים, וזה נבחן לגלות.