תוכן

בזהר (חקת דף נ"ה בהסולם) [בלק אות קלג'-קלד']: וזרח משעיר למו. פירוש, ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים לקבל מזה האיר לישראל, והוסיף עליהם אור ואהבה רבה. הופיע מהר פארן ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל, מזה הוסיפו לישראל אהבה והארה יתירה כראוי.
ויש לשאול, מדוע נתלה אהבת ישראל, בזה שהאומות העולם לא רצו לקבל את התורה? משמע מזה, אם אומות העולם היו מקבלים את התורה, לא היה שום מקום לאהבה לישראל, הייתכן אם מי שאוהב את השני ורוצה להראות לו את האהבה, שאוהב אותו, אז הוא מביע את זה שהוא אוהב, אותו אהבה, מסיבת שחברו לא רוצה לשמוע בקולו, בשביל זה יש לו אהבה אליו, זה נחשב לשבח או לגנאי, כיון שתולה את האהבה מסיבת חברו, שהוא הגורם, והוא מצדו עצמו אין לו אהבה אליו.
והענין, כי ענין בני שעיר ובני פארן הוא אצל כל אחד ואחד. הרע שבבן אדם יש לו הרבה שמות, שזה לפי הפעולה כך הוא נקרא. ויש אהבה לעם ישראל, בזה שהרע של אדם לא רוצה לקבל את תורה ומצוות. והאדם מתגבר על הרע, מזה נמשך ההארות לעם ישראל.
כי לאמתו של דבר הוא, שה' רוצה לתת לנבראים יותר משהם רוצים לקבל, רק מסיבת נהמא דכסופא יש תיקון, שהאדם מוכרח מקודם לגלות את הבחירה. ותיכף כשהאדם מגלה את הבחירה, תיכף מתגלה (אליו את) אהבתו ית' אליו.
וענין בחירה שייך לומר דווקא בזמן, שרע שבו מגלה את כוחו, היינו שמתנגדת לו לעסוק בתורה ומצות. ממילא נמצא, שדווקא בזמן שהאומות העולם שבאדם מראים את כח ההתנגדות, אז יש מקום לבחירה. לכן דוקא על ידי זה שבני שעיר ופארן לא רוצים לקבל את התורה, אז הוא המקום, שה' יכול לגלות את אהבתו אליו, מסיבת שהאדם כבר גילה את כוחו.
מה שאין כן אם הם לא מתנגדים לו, אין לו מקום לגלות את הבחירה, וממילא אין הקב"ה יכול לגלות את אהבתו, כי אם יגלה את אהבת ה' לאדם, אז כבר לא יהיה מציאות לבחירה.