תוכן

עתה אני מתחיל לדבר בהנידון האמור על פי רוח תורתנו הקדושה, כפי שבארוה לנו חז"ל. וכבר דברנו מזה במאמרים הקודמים, אשר אין מלה אחת בפי חז"ל, ואפילו בחכמת הקבלה הנבואית, שתהיה מיוסדת על בסיס עיוני.
כי עובדה היא וגלוי לכל, אשר האדם הוא מטבעו בעל ספיקות, וכל מסקנה שהשכל האנושי קובע אותה לודאית, יוצאת לו לאחר זמן כמסופקת, שמשום זה, מכפיל חוזק עיונו, וממציא לו מסקנה אחרת ממנה, אשר שוב קובע אותה לודאית. ואם הוא בעל עיון אמיתי, נמצא הולך ומתגלגל על העיגול הזה כל ימי חייו. שודאות של אתמול, נעשה לו לספיקות של היום. וודאות של היום, יעשו לו לספיקות לעת מחר. באופן שאי אפשר לנו עוד לקבוע שום מסקנה בגדר של ודאי המוחלט.
וכבר המדע של זמנינו, בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה על שיעורו האמיתי, עד שהחליטו אחת על תמיד, שאין ודאי מוחלט בהמציאות. אולם חז"ל הבינו את הדבר ובאו להכרה הזו, עוד באיזה אלפי שנה מקודם להם. ולפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו לנו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנה על בסיס עיוני, אלא שאסרו לנו גם להסתייע מעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד.
ולפיכך חילקו לנו את המדע לב' חלוקות: נגלה, ונסתר. אשר חלוקה הנגלית כוללת כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, מבלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו (סנהדרין ו, ב) "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".
וחלוקת הנסתר כוללת כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים הנאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה ותפישה כללית בהם, אלא אי אפשר לנו להתקרב אליהם באופן המספיק לבקורת השכל הבריא מבחינת הכרה הפשוטה, וזהו שנקרא בשם נסתר, שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת אמונה פשוטה, ואסרו לנו כאן בכל הנוגע לדתיות, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העיון והחקירה בהם.
אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים שהמה חלים על סוגים של ידיעות מסויימות כפי שההמון חושב, אלא המה חלים רק על התודעה של האדם, דהיינו, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם מתוך הממשיות מכונים להאדם בשם "נגלה", וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, נקרא לו בשם "נסתר".
באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים שלא יהיה לו ב' החלוקות הללו, אשר בחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיסים ממשיים. ובחלק הנסתר לו, אסור לו שום חקירה, ואפילו איזה גרם של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיסים ממשיים.
ולפיכך, אנו ההולכים בעקבותיהם של קדמונינו ז"ל, אין אנו רשאים להשתמש מן המדע האנושית, זולת מאותם הידיעות שהוכיחו מן הנסיון הממשי, אשר אין לנו שום ספק במציאותם. ומשום זה לא נוכל לקבל מכל ג' השיטות הנ"ל שום עיקר דתי. ומכל שכן במושגים של גוף ונפש, שהמה העיקרים הכוללים והנושאים של כללות הדת, זולת מהידיעות הפיזיולוגיות הלקוחים מהנסיון, שאין שום אדם יכול להסתפק באמיתותם.
וכמובן, שהוכחות כאלו, אי אפשר שימצאו בשום ענין רוחני, אלא רק בענינים גופניים המסודרים לתפיסת החושים. ולפיכך, יש לנו הרשות להשתמש בשיעור מסויים רק משיטה הג' המטריאלית העוסקת רק בעניני הגוף, ובכל אותם המסקנות שהוכיחו מפי הנסיון, שלא יצוייר עליהם שום חולק.
ויתר הסברות המשותפות מהגיון, הן משיטתם והן משיטות אחרות, פסולים לנו ואסורים לנו. וכל המשתמש עמהם, עובר על הלא תעשה "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ד), כמבואר.
אולם שיטה זו המטריאליסטית, זרה ומאוסה מאד לרוח האנושי, וכמעט שלא נמצא שום משכיל אמיתי שיוכל לקבלה. כי לפי דבריהם, נמחקה וחלפה לה כל הצורה של האדם, כי שמוהו למין מכונה הפועלת והולכת על ידי כוחות אחרים, שלדעתם, אין להאדם שום בחירה חופשית מרצונו עצמו, אלא נדחף והולך על ידי כחות הטבע, עד שכל עשיותיו המה בעל כרחו, ואם כן, אין לו להאדם שום שכר ועונש, כי אין דין עונש או שכר חל על מי שאין לו חופש הרצון. אשר דבר כזה רחוק מהדעת בתכלית, ולא לבד מהדתיים מאמיני שכר ועונש, כי על כל פנים מתוך שמאמינים בהשגחתו ית', אשר כל כוחות הטבע מושגחים ממנו ית', הנה עדיין נמצא להם לכל הפחות איזה בטחון אשר נמצא בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה.
אלא אכן שיטה זו נמצאת מוזרה עוד ביותר להבלתי דתיים, אשר לפי דעתם כל אחד מאתנו מסור בידי הטבע העוור, חסר דעה וכל מטרה. ואנו בני בינה והשכל, נמצאנו כמשחק בידיו שמוליך אותנו שולל, מי יודע להיכן? ולפיכך, נמאסת שיטה הזאת, ולא נתקבלה כלל בהעולם המדעי.