תוכן

גוף ונפש במובן המדע שמבעד לתורתינו הקדושה

והנה מצאנו אשר כללותם של השיטות המפוזרות בעולם בהמושגים של גוף ונפש, מתקבצים תחת ג' שיטות הללו:
הא' היא שיטת הספיריטואליסטים, שלדעתם נמצא עצמים רוחניים נבדלים זה מזה באיכות, הנקראות נפשות בני-אדם, ויש להם מציאות הקיימת בפני עצמה בטרם שבאה ומתלבשת בגוף אדם. גם אחר כך, כשהגוף מת, אין ענין המיתה חל עליה כלל, מטעם שהרוחני הוא עצם פשוט. והמובן של המיתה לדעתם, אינו יותר מפירוד בין היסודות שהעצם נבנה מהם, שזה יתכן כלפי גוף גשמי, שנמצא לו הרכבה מאיזה יסודות, אשר המיתה חוזרת ומפרידה אותם, מה שאין כן הנפש הרוחני, שהיא כולה עצם פשוט מבלי שום ריבוי, ועל כן לא יתכן שיארע לה פירוד של מה אשר הפירוד הזה יבטל את בנינה, ולפיכך הנפש היא נצחית עומדת וקיימת לעולם.
והגוף, הם מבינים, כמו איזה מלבוש לעצם רוחני הזה, אשר הנפש הרוחנית מתלבשת בו ומגלה כל כוחותיה על ידו, שהמה המדות הטובות וכל מיני השכלות, גם נותנת חיים ותנועה אל הגוף ומשמרתו מכל פגע, באופן שהגוף כשהוא לעצמו, אין בו לא חיים ולא תנועה ולא כלום, רק חומר מת, כמו שאנו רואים אותו אחר הפרדת הנפש מן הגוף, דהיינו בשעת המיתה, וכל סימני החיים שאנו רואים בגוף האדם, כל אלו הם גילויים מכחות הנפש בלבד. שיטה הב' היא שיטת הדואליסטים, הם מאמיני השניות. שלדעתם נמצא הגוף, בריה שלמה, עומד וחי וניזון ושומר על קיומו בכל מה שצריך, ואינו צריך כלל לסיוע של איזה עצם רוחני בכל שהוא.
אולם הגוף הזה אינו נחשב כלל לעצמותו של האדם, ועיקר עצמותו של האדם, הוא הנפש המשכלת שהוא עצם רוחני, כדעת הספיריטואליסטים.
וכל השינוי שביניהם אל הדואליסטים, הוא במושג הגוף בלבד. אשר אחר שנתפתחה חכמת הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה (-תורת הגוף והנפש) במידה מרובה, מצאו וראו אשר ההשגחה הכינה במכונת הגוף מצדו עצמו כל צרכי החיים, ועל כן לא נשאר לדעתם בשביל תפקידה של הנפש בתוך הגוף, רק השכלות ומדות טובות בלבד, מסוגם הרוחני. באופן שהם מאמינים בשניות, כלומר, בב' שיטות יחד, בשיטת הדואליזם ובשיטת המטריאליזם, אלא שהמה אומרים שהנפש היא סיבה אל הגוף, כלומר, שהגוף הוא תולדה הנמשך מהנפש.
הג' היא שיטת המטריאליסטים המוכנים, שכפרו לגמרי במציאת איזה עצם רוחני מטפיזי בתוך בנין הגוף, והוכיחו בעליל, אשר גם שכלו של האדם, אינו אלא רק פרי של הגוף, והציגו את הגוף בדמות מכונה אלקטרית (-חשמלית) המתוקנת עם חוטים המכונים פיבערס (-סיבים), המתפעלים מתוך פגישתם עם דברים החיצוניים מהגוף שנקראו אפירענט(-עצבים), שהם חוטי המישוש, שעל ידי המגע בהדברים שבסביבתם, מוליכים אל המח הרגשים המתוארים לו בתור כאב או עונג, ועל ידי ידיעה זו שהוא מקבל מחוטי אפירענט, הוא שולח פקודה בחזרה אל האבר הממשש על ידי חוטים וגידים אחרים המתוקנים לזה, שנקראו חוטי עפירענט, אשר הם המרחיקים את האבר ההוא מהדבר הגורם לו כאב, או מקרבים את האבר לדבר הגורם לו תענוג. ועל פי דרך הזה, המה הולכים ומבארים את כל המסקנות של האדם במאורעות החיים, שהמה נעשים רק על ידי החוטים (הפיבערס) האמורים מתוך הטבע המוטבע בהגוף.
ומה שאנו מרגישים בחינת השכלות ודרכי הגיון בתוך מוחינו, הוא רק דמות פוטוגרפית (-מצולמת) מהנעשה בתוך הגוף באורח פיזי. באופן, שהגוף בכללו הוא דמות מכונה טלגרפית(-שולחת) שיש לו סטאנציה מרכזית (-כעין תחנה מרכזית) שנקרא מוח, ומהמוח הזה נמשכים שליחים לקבלה מידיעות כאב או עונג, המכונים חוטי אפרענט, עם שליחים להולכה המקרבים או מרחקים את הגוף מדבר החיצוני הנקראים חוטי עפירענט. וכל בעלי החיים אינם אלא מכונות מסוג הזה, ומותר האדם על כל בעלי חיים, אשר המוח שלו מפותח בשיעור כזה, אשר כל המאורעות שבהגוף, מצטיירים לו במוחו בצורה פוטוגרפית המורגשת להאדם בבחינת שכל והגיון. באופן שכל השכל ומסקנותיו, אינם אלא פרי הנמשך ונגלה ממאורעות הגוף.
ויש גם כן מן בעלי הדואליזם, שמסכימים לגמרי עם שיטה זו, אלא שמוסיפים עליה את העצם הרוחני הנצחי, שנקרא נפש המתלבשת בפנימיות מכונת הגוף, אשר הנפש הזאת היא עצם האדם, ומכונת הגוף רק מלבוש עבורה.
והנה ערכתי כאן בדרך כללות, כל מה שהעלה המדע האנושי, במושגי "גוף ונפש" עד זמנינו זה.
* * *