מה) אמרה הנשמה: עתה באנו לשאלת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", שיותר מתגבר הספק על פי דבריך. כי מלבד המשפט, שאינו מובן בזה הענין220, הנה בדבריך לא נבין אפילו המציאות - איך אפשר להמצא. כי אם הם המאורות עצמם הפועלים בעוה"ז, והפועלים בעוה"ב, והפועלים אחר התחייה - איך ימצא שינוי בין עולם לעולם כלל221?
מו) אמר השכל: מה שחיברת בשאלתך - אבדיל בתשובותי. כי ענין הצדיק ורע לו הוא ענין אחד222, וענין הספק השני223 הזה אשיב לך ראשונה, כי הוא הנופל על דברי דוקא; וענין צדיק ורע לו, אפרשהו לך אחרי כן224, כי בעבורו תצטרכנה הקדמות אחרות. דעי, כל אשר דברנו עד עתה, לא דברנו אלא על הכלל כולו - מי שיעשה טוב לא יעשה רק טוב, ומי שיעשה רע לא יעשה רק רע225, ושכל טוב וכל רע יהיה שוה226. אמנם צריך שתדעי, כי המשפט לאלקים הוא מדוקדק כמלא נימה, והכל נסדר מידה כנגד מידה בדקדוק גדול. ובהיות מעשי בני האדם מתחלפים הרבה, ואין מעשה[אחד] שוה לאחר, מפני רוב התנאים המתלוים אליו, על כן השכר והעונש מתחלפים הרבה. ויש חטא אחד שיחשיך מאור אחד בשיעור אחד, וחטא [אחר] שיחשיך אותו המאור עצמו בשיעור יותר גדול. וסוף סוף ימצאו חטאים שיחשיכו המאורות במה שיש להם להאיר בבחינת מצב האדם בעוה"ז לבד227, ויש אחרים שיחשיכו במה שיש להאיר ג"כ בבחינת מצבו בעוה"ב. וכן יהיה מעשה טוב שלא יגיע לפתוח המאור אלא בבחינת הארתו לפי העוה"ז228, ויש שיגיע לפתוח אותו בבחינת הארתו אפילו לעוה"ב. ובהיות בן אדם מורכב במעשיו מהרבה מיני מעשים טובים ומהרבה מיני חטאים - הרבה מקרים טובים [ורעים] יקראהו בעוה"ז ובעוה"ב, עד שלא ישאר שום מעשה קטן, אם טוב ואם רע, שלא יגיע לו עליו שכר או עונש בעוה"ז או בעוה"ב, במקום הראוי לפי המעשה ההוא.
מז) אמרה הנשמה: היוכל להמצא מצוה ועוון - שניהם במדרגה אחד, שניהם הולכים אל מאור אחד229, אחד יאיר אותו, ואחד יחשיכהו?
מח) אמר השכל: כן, יוכל להמצא, שפעולת שם אחד לא יבטל230, אם לא יהיה תוהא על המעשה הראשון231.
מט) אמרה הנשמה: ואיך יהיה המשפט באותו הזמן, כי שניהם שוים232.
נ) אמר השכל: על כיוצא בזה נאמר (אבות ג, טו): "הכל לפי רוב המעשה"233. כי יש בני אדם שמעשיהם גורמים להיות נשלמים בכל טוב בעוה"ז, והם נאבדים בעוה"ב, והוא מה שכתוב (דברים ז, י): "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו". ויש אחרים שמעשיהם גורמים להיות משתלמים בעוה"ב. והנה האדם שראוי לו להשתלם בעוה"ז, יקח שכרו בתחילה בעוה"ז, ועונשו בעוה"ב; ואם הוא להפך, יהיה בו להפך - כי יקח עונשו בעוה"ז ושכרו בעוה"ב.
נא)אמרה הנשמה: אך זה הדבר קשה לי, איך יהיה שאחד ישתלם בעוה"ז, ואחד בעוה"ב, ולמה לא יהיה המשפט שוה בכל234?
נב) אמר השכל: זה הענין עמוק מאד, ואף הוא צריך להקדמת ענין חטא אדה"ר. רק כלל הדבר אומר לך, מה שצריך שתדעי. כי העונש שהקב"ה מעניש את הרשעים אינו נקם כלל, אלא הוא תיקון אשר צריך מהם להיות נתקנות ונטהרות מן הרע, שהם מדביקות על עצמן בחטאן. ועל כן יהיה אחד שתיקונו יצליח בדרך זה, ואחד שתיקונו יצליח בדרך האחר235. ואין הקב"ה עושה אלא מה שיהיה טוב לבריותיו.
נג) אמרה הנשמה: עדיין לא אוכל להבין - איך לזה יצליח תיקון זה, ולזה לא יצליח. ועוד, מה הצלחה היא, או מהתיקון, למי שכתוב בו: "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו"?236.
נד) אמר השכל: ולא אמרתי לך שזה הענין צריך להקדמה אחרת237. וזה מה שיכולתי לומר לך בלא ההקדמה ההיא.
220. יושר המשפט, למה יגיע רע לצדיק וטוב לרשע.
221. אם מגיע לצדיק רע, דהיי׳ חסרון בפתיחת המאורות, א"כ אותו חסרון בפתיחת המאורות צריך לפעול גם כן מיעוט מאורות עבורו בעוה"ב.
222. - הבנת יושר המשפט.
223. - איך יכולה להמצא מציאות כזאת לפי ההסבר של פתיחת המאורות.
224. כיון שלא זכינו לסוף המאמר -לא זכינו לפירוש זה במאמר זה. עיין ביאור רבנו על "צדיק ורע לו", בספר דעת תבונות סי׳ קסח.
225. עד עתה דברנו באופן כללי, כאילו שמי שעושה טוב - יעשה רק טוב, ומי שעושה רע - יעשה רק רע. אולם בפועל - על פי רוב העושה טוב עלול לעשות גם מקצת מעשים רעים, וכן להיפך, כמבואר להלן.
226. וכן דברנו עד עתה באופן כללי, כאילו כל המעשים הטובים יביאו לתוצאות שוות. וכן כל המעשים הרעים יביאו לתוצאות שוות, הן בשיעור פתיחת או סתימת המאורות, והן במה שנוגע למקום השכר והעונש - עוה"ז או עוה"ב.
227. כך הוא אצל הצדיק ורע לו בעוה"ז, וטוב לו בעוה"ב.
228. כך הוא אצל הרשע וטוב לו בעוה"ז, ורע לו בעוה"ב.
229. שתוצאות המצוה והעוון הן באותו המאור.
230. שאור המצוה לא יבטל ע"י עבירה, שהשפעתה על אותו מאור.
231. כי אם אינו רוצה באור המצוה -אין האור מאיר לו, כדברי רז"ל שהתוהא על הראשונות מאבד את שכר המצוות (קידושין מ:).
232. פעולת המצוה והעבירה.
233. ז"ל בספר דרך ה׳(ב, ב, ג):"על כן גזרה החכמה העליונה לחלק הגמול, בין לשכר ובין לעונש, בשני זמנים ובשני מקומות. והיינו שהנה כלל המעשים יתחלק לרוב ולמיעוט, וידון הרוב לבדו במקום וזמן הראוי לו, והמיעוט לבדו במקום וזמן הראוי לו" וכו׳ עיי"ש.
234. שעל אותו מעשה ינתן לכל אחד שכרו או עונשו בשוה - או בעולם הזה או בעולם הבא.
235. בדרך יסורים בעולם הזה, או בעולם הבא.
236. היי׳ משלם שכרו בעוה"ז, כדי להאבידו מן העוה"ב, אם כן הרי אין זה לתיקונו.
237. הקדמה על ענין חטא אדה"ר (שלא זכינו לה, כי לא זכינו לסוף המאמר).