תוכן

ב' דחוה"מ סוכות תרצ"ט
פירוש, דזה דבר ידוע שהאדם נברא בתכלית השפלות. אלא אם השפל מכיר מקומו אזי אין לו יסורים במאי שהוא שפל, יען שזהו מקומו. כדמיון הרגלים, שאין להם שום שפלות במה שהם הולכים תמיד באשפות והם מוכרחין לשאת על עצמן את כל כובד המשא של כל הגוף - משא"כ הראש שהוא תמיד למעלה. יען שהם מכירים את מקומם. לכן אין להרגלים שום שפלות, שאין להם שום יסורים במה שהם במדרגה נמוכה. משא"כ אם היו רוצים להיות למעלה, והם מוכרחין להיות למטה, אזי הם מרגישים את היסורים.
וזה פירוש: "גאות אדם תשפילנו". שאם האדם היה רוצה להיות ולהשאר בתוך השפלות - אזי לא היו מרגישים שום שפלות, ז"א שום יסורים, במה שהם "עיר פרא אדם יולד". אלא היות שהם רוצים להיות בגאוה - ואז הם מרגישים את השפלות, ואז יש להם יסורים.
והיסורים והשפלות עולים בקנה אחד, שאם אין לו יסורים אזי נחשב שאין לו שפלות. וזהו ממש לפי שיעור הגאוה שיש לו, או שרוצה להיות ואין לו, כך הוא מרגיש את השפלות.
וזו השפלות נעשית אחר כך כלי לגאות, כמ"ש: "ה' מלך גאות לבש", שאותם המתדבקים בה' יש להם לבוש של גאות, כמ"ש: "הגאוה והגדולה לחי עולמים", שאותם המתדבקים בחי העולמים, יש להם בחי' גאוה וגדולה. ועד כמה שהוא מרגיש בשיעור השפלות, ולפי ערך היסורים שיש לו, כך הוא זוכה ללבוש ה'.