תוכן

ב. השגת הנפש – ע"י תורה ומצוות

והנה החצונים החכמים בעיניהם כבר דימו להם צורת רבות בצורת נפש הזאת בקיומה בגוף ובהשארתה לנצחיות, כי עשו להם עיסה מוגבלת אחת מוטעמה לחיכם, שהיא מקובצת מפי השמועה מחכמי ישראל ומפי חקירת השכל החצוני ומפי דמיון הכוזב. אבל שקר דיברה ימינם שהשיגו צורת הנפש, כי לא מוכשרה כלל בדרך הטבע להשיג איזה שיעור ברור בה, וכל מה שדברו בה המתפלספים, המה כמו מליצות יפות וציורים נחמדים לעיני העורים.
והנה השגת הנפש דומה להשגת כל דבר רוחני, שמופלגה מצורות הגשמיות בזה שלא תושג כלל בדרך איברין וחלקים. כי הגם שאפשר לאדם שיאמר ראיתי מקצתו של אדם או של בית, אבל מי שיאמר ראיתי מקצת נפש האדם או מקצת מחכמת התורה, בדאי הוא, כי אין דבר רוחני נחלק לחלקים כמו הגשמי, וכל דבר רוחני, כשאינו מושג בשלימותו, אינה מושג כלל וכלל, ומי שיאמר שמשיג מקצת הרוחניות, הוא משיג דמיונות בדוים וכוזבים, ותו לא מידי. כי דומה ממש כמו שאי אפשר כלל להיות במציאות איזה מהות שיהיה בו שיעור חיות למחצה ולשליש, כי אם חסר לו משיעור החיות כחוט השערה, הוא מת ונופל כולו, וכשהמהות יורש החיות, יורשו ברגע אחד כל שיעורו. ודו"ק ותמצא, כי הרוחניות מורחק מהאדם שוה בשוה כמו החיות הרחוק בטבע מן האבן הדומם, כי הטבע לא הטביע באותו האבן החיות, וכמו כן הטבע לא הטביע בכל אישי הבריאה בחינת השגת כל דבר רוחני. ואם יקרה לאיזה נברא שישיג בחינת רוחניות, דומה ממש לנברא חדש נעלה מכל הנבראים, שכולם דוממים ומתים בענין זה, והוא חי ועומד על רגליו ויש לו תנועה והליכה בבחינת הרוחניים.
ולכן לא יושג נפש האדם זולת לבעלי תורה ומצוות, שהמה פנימיות כל הבריאה והנבראים. כמו שנפשו של אדם הוא פנימיותו ועיקרו, ומקיימת גם כן את לבוש בשר וגידין שנושא לטובתו, ממש בערך הזה, התורה והמצוות הם נפש הכללי של כל הבריאה המפוזרת והארוכה מאוד, והתורה היא עיקרה של הבריאה, והיא הנושא את כל הבריאה לטובתה. ועל כן בשעה שעובד ד' מתעצם בידיעת התורה מפי מורה הגון ובשמירת כל תנאיה ודקדוקיה המסורים לו בעל פה, תיכף ומיד באותו רגע ההשלמה הדרושה והנערכה מכל מראש, וכמו מביט מלאחוריו, והנה כל פעולתו וכל שכרו עמו ברשותו, כי רואה בעליל בעיניו, שכל התורה ממש ברגע אחד כל פנימיות של כל הבריאה, כל מה שנוהג בה וכל מה שעתידה עוד לצאת הימנה. וכיון שמשיג את נפש הכללי של הבריאה, יכול ג"כ להשיג את נשמתו עצמו, ואז דרך לו והליכה להתעצם ולהשיג כל דבר רוחני בכח נפשו עצמו שמושגת לו למדי, כי נפשו חלק הימנה וברוחניות אין חלק, וענין צורת החלק, ממש כערך צורת הכל, כי הרוחניות אינה נחתכת לחלקים.
ובזה מובנים דברי חז"ל (זוהר אחרי מות אות רצט) ד'אוריתא וקוב"ה וישראל חד הוא'. כי התורה היא פנימיות הבריאה, כל ההשגחה הפרטיות המפוזרת בבריאה בזמן ומקום, וישראל המה פנימיות כל מין המדבר, דהיינו אותו החלק שנוהג בהם השגת הרוחניות, אשר ההשגחה בחרה בזרע אברהם יצחק ויעקב להיותם נושאים בנפשם בכל דור ודור חמודה הגנוזה הזאת, שהיא ההפלאה המפורשת בתורה בסוד "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות לג, טז), ומקרא כתוב (ישעיה נט, כא) "ולא ימושו מפיך", "ונביא כמוני מקרבך מאחיך וכו'" (דברים יח, טו), אשר נפש הישראלית היא היא התורה עצמה כנ"ל, וקוב"ה הוא המחזיר כל דבר לשורשו והמקדש כל הבריאה. וכיון שאין חיתוך וחלקים בהשגת הרוחניות כנ"ל, אשר ע"כ לא יצוייר כלל להשיג את אחד משלשתם, והמשיג אחד מהם הוא תופש בשלשתם כנ"ל, אשר בגמר הבריאה יזדככו כל המדברים להשיג את נפשם כנ"ל, כמו שכתוב (ירמיה לא, לג) "ולא ילמדו עוד איש את רעהו לדעת את ה', כי כלם ידעו אותו למגדלם עד קטנם".