תוכן

ב. והענין הוא, כי בגשמיים התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום והפירוד מובן לנו בריחוק מקום, אבל ברוחניים שאינם תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל, אלא השואת הצורה שיש בין שני רוחניים מובנת לנו כדביקות, ושינוי הצורה בין שני רוחניים מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקו לשנים על ידי שמרחיק החלקים זה מזה, כך שינוי הצורה מבדיל את הרוחני ומחלק אותו לשנים. ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט. ואם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם הרבה זה מזה. ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.
למשל, כשב' אנשים שונאים זה לזה, נאמר עליהם שהם נפרדים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם שהם דבוקים זה בזה כגוף אחד. ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא בהשוואת הצורה או בשינוי הצורה. כי בהיות בני אדם אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה, כי מפני שהאחד אוהב כל מה שחברו אוהב ושונא כל מה שחברו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה ואוהבים זה את זה. אבל אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו שאחד אוהב איזה דבר אף על פי שחברו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה ונפרדים ורחוקים זה מזה. ואם הם בהפכיות באופן שכל מה שהאחד אוהב נמצא שנוא על חברו, נאמר עליהם שנפרדים ורחוקים הם כרחוק מזרח ממערב.