תוכן

ב. מבט הסטורי להתפשטות הפילוסופיה, העדות על עומק הקבלה

אני שלמה!
הנה הדבר דומה להאגדה המובאת במדרש חז"ל, שאשמדאי שידא בלע לו לשלמה המלך והפליטוהו כמו שהוא ברחוק ארבע מאות פרסא מירושלים, בלי כסף ובלי מאום, ובא לזקני העיר וסיפר להם שהוא שלמה, ולא האמינוהו. כן היה נגרר מעיר לעיר וקצווח אני שלמה, וחשבוהו למשוגע.
ולכאורה, אין השם של האדם עיקר, אלא בעל השם הוא העיקר, ואם כן איך אפשר שאדם חכם כשלמה לא היה ניכר אם הוא בעל השם. ואדרבא האדם מכבד את שמו, והיה לו להראותם את חכמתו.
אולם כל עוד שהחכמה מתעלית כן מתרוממת ונבדלת מהעם, וכיון שהיה חכם מכל האדם, ע"כ היה מרומם מהאדם, ואפילו החכמים המצויינים, לא יכלו לעמוד על סוף דעתו ולהבינו, רק אותם החברים שהלמיד אותם מחכמתו יום יום ימים ושנים, המה שהבינוהו והמה שפרסמוה, ושמו הלך בעולם כולו, דהיינו הסנהדרין.
כי שכל קטן מתבאר בחמישה רגעים, ועל כן הוא עומד להשגת כל אדם, ואפשר להתפרסם במהרה. מה שאין כן שכל גדול, לא יתבאר כי אם באיזה שעות, ויש שצריך איזה ימים או שנים, דהיינו לפי מדת השכל. כי כן תמצא בהפרופ' אינשטיין, שלא יבינוהו זולת יחידי הדור, משום שהשכל עמוק ונבנה על הקדמות וידיעות מרובות.
ולפיכך לא יתפלא על החכם מכל אדם שנגלה למקום שאינו מכירים אותו, ולא היה לו שום אפשרות ויכולת להתוודע עצמו או ליתן להם איזה מושג מחכמתו עד שיאמינוהו שהוא בעל השם.