תוכן

חכמה הקבלה; דור דעה

אשר התחלת חכמה זו אנו מיחסים אותה לאדם הראשון, דהיינו ליציר כפיו של הקב"ה (שהוא ראשון וראש להשתלשלות מין האדם מעילא לתתא עד לדיוטא התחתונה, דהיינו לאותו מצב בני האדם הנמצאים לעינינו בעולם הזה עם כל פחיתותם), והמובן הוא שהוא תופעה אלקיית ממרומים שהופיע על האדם הזה בלי שום טרחא אנושית הטבעיית. אמנם ודאי היא הולכת ומתפתחת דור דור עד לימי אברהם אבינו, שקבלה אז התפתחות מלאה, ועליו ודאי הוסיפו בהתפתחותה עד למתן תורה, שאז קבלה אותה הרחבה שנעשה מוכשרה לכל בני ישראל כאחד.
וכל שזכה לפקיחת עינים להסתכל בפשוטי המקראות שבסדר מתן תורה ובהבולט לעין מבין המקראות, יראה ויתפלא וישתומם מהפלגה הזה, איך דור מלא הקטנים עם הגדולים שש מאות אלף אנשים נתכשרו למעמד הקדוש והנפלא הזה.
אמנם נודע ומפורסם שלא הכל נכתב בתורתינו הקדושה, כי נכתב רק שיעור ידוע הראוי לכותבו. ומרבית השגתם, הן ממה שקבל כל הדור באותו המעמד הקדוש, והן ממה שגילה להם אחר כך משה רבינו ע"ה, לא נכתב כלל, ולא עוד אלא נזהרו באיסור חמור שלא לכתוב, כמו שאמרו ז"ל (גיטין ס, ב) 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם בכתב'.
והתחלת חכמה זו, מעת שפרצו באיסור הכתב מפחד שלא ישכח החכמה מישראל מסיבת החורבן והגלות בין העמים (עי' גיטין ס, א), שזה היה בזמן ר' עקיבא, הנה אז נכתב ספר יצירה שהוא בבחינת יסודות וראשי פרקים בלבד, ואולי עליה אמרו ז"ל (חגיגה יג, א) שאין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו, כי הספר יצירה הוא באמת רק קובץ קצר מראשי פרקים של חכמה זאת. והמייחסים את הספר ההוא לאברהם אבינו ע"ה, רצונם לומר, היינו שר' עקיבא בעצמו ייחס אותו אליו, כי זה אי אפשר להאמר כלל שהיתה כתובה מקודם לר' עקיבא, כי איך עברו על האיסור לכתוב דברים שבעל פה. אלא ודאי שהכל מודים שר' עקיבא כתבו ולא שום קודם לו, כמבואר.
ונודע שכל אחד ואחד מתלמידי ר' עקיבא קיבלו עליהם לסדר ולכתוב מקצוע מיוחד בתורה שבעל פה, כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין פו, א) 'כלהו סתימתאי ואליבא דרבי עקיבא', שרבי מאיר סידר המשניות, ורבי יהודה הספרא וכו', עד שרבי שמעון בר יוחאי קיבל עליו העבודה לסדר את חכמת הקבלה בחיבוריו הזוהר והתיקונים. וכמו שחבריו רבי מאיר ורבי יהודה וכו' קבצו את כל מה שקבלו בעל פה מרבותיהם, ורבותיהם מרבי רבותיהם, באותו המקצוע, וסדרו אותם בספר, כן רשב"י קיבץ את כל מה שקיבל מרבותיו ורבותיו מרבי רבותיו, וסדר אותם בהספרים שנקראים זוהר ותיקונים.
אולם כמו רבי מאיר לא עשה חתימה על סדר המשנה שחיבר, אלא נמשך הדבר עד רבינו הקדוש, ושבינתים ניתוספו עליו דעות מתנאים אחרים אשר נוספו על דברי רבי מאיר, כמפורסם אשר הסתם משנה בלבד נשארו מיוחסים לדברי רבי מאיר. כן היה הדבר בספרי הזוהר והתיקונים, אשר גם רשב"י לא עשה חתימה על ספרו, אלא שנמשך הדבר עד רבנן סבוראי, אשר משום זה נתוספו גם דברי אחרים מהתנאים ואמוראים וגם מרבנן סבוראי בספרי הזוהר והתיקונים, באופן שרק סתם דברי הזוהר נשארו מיוחסים לרשב"י, ואין צריך לומר השמועות המפורשות על שמו (אמנם נמצא גם סתם זוהר הנראים מהם מדברי אחרים).
*