תוכן

העקרון העליון (טרנסטנדנטל): ומובן שהעקרון העליון שבחכמה הנסתר איני בא עתה בביאורו כלום, כי הוא צריך לימוד שלם בפני עצמו, וכבר הראיתי עליו שהוא בחינת גילוי אלקותו ית' לנבראיו, כמבואר במאמר מהות חכמת הקבלה (אות א), כמו שהעירותי שם, ואחר שתקבל זה נמשיך לבאר את תכונת החכמה בכלליה.
העקרון העליון הזה מוגדר באחד יחיד ומיוחד
אחד: וזהו מובן מעצמו, אשר העליון ית' הוא כלול מכל המציאות ומכל הזמנים עבר הוה עתיד, כי אין לך נותן מה שאין בו, ולולא שכל המציאות וקיום המציאות היו כלולים בו, לא היו נמשכים ויוצאים מתוכו, וזהו מוכרח לכל בעל עיון, ומבלי להשגיח מה שאנו מוצאים קלקולים בדרכי קיום המציאות. ותדע שזהו המחקר מכונה לחכמי הנסתר בשם אחד, ואב הראשון לחקירה זו היה אברהם אבינו (וזה מתבאר בספר יצירה, ועל כן מיוחס לאברהם אבינו), דהיינו שאין כאן ב' רשויות טוב ורע, אלא טוב לבד.
יחיד: יורה שעדיין נמצא באחדותו, ואינו משתנה מתוך הרגשתינו את הרע אפילו לו בתורת היחס שבינו לבריותיו. למשל, רופא הנוטל את הקוץ ומכאיב את הפציינט (-החולה המטופל על ידו), אינו נבחן שנשתנה עתה ופועל רע, אלא הרופא והחולה האוהבים זה לזה מקודם, נמצאים אותם האוהבים גם כן בשעת המעשה של החיתוך המכאיב, ותואר זה נקרא יחיד.
ומיוחד: יורה שכל עיקר יחסו ית' להבריאה בתור בורא, אינו יותר רק לגלות יחידותו זה, כי כל הנועם וכל החכמה וכל הדביקות מתבטא בסוד התיחדות הזה.
השכלה חומרית ונסיונית: הוא לדעת את התיחסות כל המציאות של הבריות ואת דרכי קיומם וסדרי השתלשלותם מסבה הראשונה עד ביאתם לעולם הזה, הן מעילא לתתא והן מתתא לעילא. ועיקר ידיעתם הוא הקודם ונמשך הנוהג בהם, כי זהו התמונה של כל חכמה, בדומה לפיזיקה ולפיזילוגיה.
השכלה שמושית: מטבע המדרגות ההם, אשר המשיג מוצא בהם תענוג ונועם בשיעור מופלג מאוד בעת השגתם, אשר דבר זה נמשך בפשיטות מתוך ביאתו ברצון העליון ית', כי דרכי השגחתו בקיום העולם אינו יותר אלא ע"י ב' כחות: שמה שרוצה בעשייתם מושך אותם על ידי תענוג בשעת המעשה, אשר התענוג הזה מכריחם לדבר, ומה שרוצה שלא יעשו, הוא מרחיק אותם על ידי יסורין שהנברא מתיסר בהעשיה, ועל כן עוזב אותו. וחוק זה שמור על שלימותו במיני בעלי חי ובמין האדם, להיותו עומד לתכלית, ועל כן הנהגתו מסתבכת ומוכרח לתמורות בכל שעה ורגע, מקופח לפעמים החוק ע"י חוק ההרגל שעושה טבע שני בעדו.
טבע המדרגות למשיג, כטבע בעלי חיים: כלומר, שחוק שכר ועונש שמור מאד ולא יעבור, וגם ההרגל לא ישנהו.