תוכן

חשבון אנושי
ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל הפוליטיקה (-המדיניות) שלנו מחדש, שאין לנו שום תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו בשיור אגואיסטי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה (מאמר ו').
ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים להתגלגל פעם לימין ופעם לשמאל כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר, מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל (ביצה כה, ב) אשר ישראל עזין שבאומות, כי כל שדעתו יותר רחבה, הוא עומד על דעתו ביותר, שזהו חוק פסיכולוגי.
ואם לא תבינו אותי, צא ולמד את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר. והבלתי דתיים עומדים על דעתם במסירות נפש שלא ירשו את חינוך החרדי להופיע בארץ, והדתיים עומדים על דעתם במסירות נפש שלא יותרו על חלקם, עד שהרבה דתיים הודיע דעתם בפרהסיא שהמה מוחלים על הצהרת בלפור ועל כל, מפני שרואים בזה סימן כליה על הדת. ומלבד ההתנגדות הדתי לא תמצא עוד בין האומות מלחמה של ימין ושמאל חילונית כמו בינינו, אשר שניהם אינם ילדים תמימים ויודעים אשר בהתנגחות הללו יאבד כל מצבינו הפוליטי, עם כל זה אין צד האחד מותר על שני כחוט השערה.
וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו תקשור אותם בכפיפה אחת על אלף שנים, לא יוותר צד אחד על חבירו כמלא נימא, ושום סכנה לא יפריע למי מלבצע את זממו.
במלה אחת, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו נשקעים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים.