תוכן

ב"ה ד' קרח א' דר"ח תמוז אפר"ת, כעלות הבוקר והאיר המזרח
כתיב "הוד והדר לפניו, עוז וחדוה במקומו". זה שנאמר: "הדר הוא לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרובו, הללויה".
פירש: הנה זה ידוע שמשרתים הרואים תמיד פני המלך, והם היושבים ראשונה במלכות, הם תמיד בשמחה רבה, בשביל שרואים זיו קלסתר פנים של אהבה מהמלך, ומבינים מעצמם שאין כמוהו בכל הארץ, ככל הדרו וגאונו ותפארתו. ואינו רוצה כי אם להטיב לכולם, בחן ובחסד וברחמים. ושוה בעיניו כל אחד ואחד, גם בריה שפילה ונבזה, אין חילוק לו בטוב הזה. ועל כל המדינה הוא בחמלה ובחנינה. ולכן מחמת שהם מכירים אותו בטוב טעם ודעת, כי בכל עת יכולים לראות את המלך, ממילא חשוב בעיניהם בחביבות כל דבר ודבר, אפילו דק שבדק, שיבוא מזה בחי' תפארתו והדרו על כולם. ומביטים תמיד למלאות כבודו בכל עת ובכל פנה. ושמחים תמיד להשלים רצונו, ואין חסרה אף נקודה קטנה.
וזה הוא מחמת שהם בניו ומשרתיו שסמוכים על שלחנו, לכן יודעים בו ומבינים שאין בו כי אם "טוב". ואפילו שרואים איזה פעמים שהוא "בכעס", מבינים מיד שאין זה כי אם "לבוש" שלבש עליו כמו בגד, כדי להראות לאנשים עזי נפש ולהדריכם בדרך טוב, שיהיו נעשים ונגמרים ככל רצונו. אבל גם בלבוש הזה כולו טוב, כי רוצה להשפיע לכולם.
אמנם הממונים והמשרתים שישנם במדינה, ורחוקים מן המלך, והם עושים וגומרים כל הפסקים מן המשרתים שקרובים אל המלך, והם נקראים "פקידים ושומרים", שכל "פקיד ושומר" ממונה על עירו לגמור פסק המשפט על איש שעושה כנגד רצון המלך בשוגג או בזדון. ונמצאים תמיד על עירו לדין, וממילא הם הולכים תמיד "בלבוש הכעס", להיות כל אחד על מקומו, ואינם יודעים מטוב המלך, כי הם ממונים על "רע", וממילא סבורים הם שכך רצון המלך לעשות רע לכולם, וזה העיקר, כי הם אינם רואים פני קדשו ותפארתו הטוב והמטיב. וממילא נמצא שלבם נשאם בכל עת לעשות רע. ועינים ישיתו וצופים ואורבים לכולם, שיוכלו לשפיך חמת לבם ולגמור הרע שבקרבם.
ואעפ"כ אינם חוטאים בזה, כי המלך בעצמו עושה לכולם. ולהם עשה שלא יוכלו לראות "הדרו וזיוו", כדי שכל לבם שלהם יהיה טבול בעצם הרע, ויסברו שאין כלום בעולם אלא לעשות רע לכולם. ובזה כל אחד על מקומו יבא בשלום, ויתנהג בהמדינה כולה כל צורכו. וכולם יראים מן המלך.
אמנם בעת שהמלך רוצה להראות פני קדשו ותפארתו, ולהשפיע טוב לכל המדינה, וקורא לכולם שיבואו אל הסעודה, ואז שנכנסים להיכל המלך ורואים תפארתו וגאונו והדרו, ומבינים עתה כל בני המדינה שרצון המלך אין בו שום פסול כי אם טוב ורב השפע. וממילא כל בחי' "הרע" נכלל ונבטל, וכאין כלום בעולם נראה. ונמצא דומה כמו שבחי' "הרע" בעצמו אומר שירה ושבחה, כי נכלל בהדרת פני המלך.
אבל בחי' "הטוב" שקרובים תמיד אל המלך הם שמחים תמיד עמו, אף שרואים אותו בלבוש אחר, יודעים היטב מטובו ומחסדו ומחכמתו הנשפע עליהם תמיד. ומבינים בו שאין זה כי אם "לבוש אחד" שלבש על איזה דבר שרוצה לרמז רצונו בו. וממילא דבר אחר אינם יודעים, כי אם "הלל ושמחה באהבה וחדוה", כי שם "מקומם" תמיד, והם עמו ביחד באהבת רצונו הטוב מונחים, "ובינתם ביקר" להם לראש פנה.
וזה שכתיב "הוד והדר לפניו", היינו שמחמת זיו הפנים של המלך נופל "הודו והדרו" על כולם. שכולם בטלים ומבוטלים ונכללים בבחי' "הדרת הפנים", שבזה אף בחי' "הרע" אומר "שירה", שרואה הדרתו וגאונו עתה מה שלא היה קודם לכן. ולכן אינם מבינים אלא בעת שרואים "אהבתו וחמלתו" על כולם, שיוצאת מן "הדרת" פני תפארתו "ומזיו קלסתר פנים" של המלך.
אבל משרתים הקרובים אל המלך, שיודעים ומבינים תמיד שאין בעולם אלא "טוב", ורב השפע יוצא ונמשך בכל רגע מן המלך אל הברואים כולם, ובכל עת נודעת להם בבינה יתירה ובחיבה חביבה, הם תמיד מהללים ומשבחים ומרוממים כבודו ית'. ואין מפסיקים רגע מליתן נ"ר לשי"ת. כי בהם "הבינה" "ויקר" עליהם מאוד כבוד שמו ית' וית'. כי שם עיקר מקומם תמיד לעמוד כנגדו ית'.
וזה שכתיב: "הדר הוא לכל חסידיו", שנרמז – שגם הבחי' דלות רואה בחי' חס וחמלה שנופלת מן הדרתו של המלך ב"ה.
אמנם "לבני ישראל" שהם "מבינים" "התישרות האל ב"ה", בשביל שהם "עם קרובו", היינו שהם תמיד "עמו" ביחד "וקרוב" לו במשרתיו, הם תמיד מהללים לשמו ית', וזה "הללויה" כמובן. וגם "עוז וחדוה במקומו" שנרמז אל הנ"ל.