תוכן

צריך לאמר, שאף על פי שימים הנוראים הם בחינת דין, וגבורה, ופחד, וכל העולם מתעוררים לתשובה, שכולם מפחדים מאימת יום הדין, ולמה נקרא זה ימים טובים, היינו שאינו חול?
הטעם כידוע, שענין ​ראש השנה ויוהכ"פ הוא ענין שמאל, היינו שאז זמן של התגלות אורות דחכמה, שענין ראש השנה הוא ענין החזרת המצב לזמן בריאת העולם של בחינת יום ד' דמעשה בראשית, שהוא בחינת מיעוט הירח.
ב' מיני ברורים: מר ומתוק, ואמת ושקר נוהגים במין האדם.
אדם הראשון קודם החטא היה בבירור דמר ומתוק.
לעבדה ולשמרה בברור דא"ה. גם אצלנו יש מצות דוגמתם תענוג שבת ויו"ט, ופרישה משקצים ורמשים, שנפשו של אדם קצה בהם.
הנחש פתח באף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן", היינו שנכנס עמה בדברים היות, שהאשה לא נצטותה מפי הקב"ה. ותאמר האשה אל הנחש, מפרי עץ הגן נאכל, ומפרי עץ אשר בתוך הגן, אמר אלקים, לא תאכלו ממנו, ולא תגעו בו, פן תמותון.
שאלת הנחש, מאין תדע שנאסר העץ הדעת, אולי נאסרה לכם כל פירות הגן?. תשובת האשה, לא תגעו פן תמותון.
א) מאין ידעה על הנגיעה?
ב) מהו הספק פן תמותון?
יש לפרש שתשובת פן תמותון קאי על הנגיעה, כי אין חכם כבעל נסיון. תשובת הנחש לא מות תמותון, כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע.
טענת הנחש, שזהו אפשרות לחשוב שאלקים ברא מזיק בעולם, אלא שכל צד הרע הוא רק מצד התחתון, כי רק חסר כאן תיקון דלהשפיע.
וביום אכלכם ממנו, היינו בכוונה דלהשפיע, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, היינו כמו כלפי הקב"ה הוא ודאי מתוק בהשוואה גמורה, כן יהיה לכם הטוב ורע בהשוואה גמורה, אם יהיה בהכוונה דלהשפיע.
ומה שהשי"ת לא הודיעכם זאת, כי יודע אלקים, היינו שהקב"ה יודע, שאם תשימו לב והאכילה תהיה בקדושה, ונפקחו עיניכם מעצמכם, להבין את גודל הענין, ותראה האשה כי טוב העץ וכו'.