תוכן

שיחה אחרי השיעור יום ב' פ' בא ר"ח שבט תשי"ב זהר ויקרא
על דרך העבדות יש לציין כי דינין דנוקבא הם בחי' קליפת הכפירה, ודינים דדכורא הם בחי' קליפת הידיעה. ונשאלת השאלה: איך זה אפשר אצל צדיק ההולך בדרך ה' שיבואו לו מחשבות זרות וכפירה ח"ו? הלוא זה באמת בלתי מובן. אמונה שלמה זה בהפך לידיעה, ובסתירה הגמורה אליה. ובכן אם הוא תמיד באמונה, איך תתכן כפירה? אלא הענין הוא – כי מי שנמצא תמיד באמונה שלמה באמת, אי אפשר לו ליפול בכפירה, אלא מה, הקב"ה רוצה להעניק לבעל אמונה יותר ויותר מוחין ודעת ואמונה וחכמה, מה הוא עושה? אם ישאר תמיד באמונה במדרגה אחת לא יוכל להתעלות!? ומה עושה? ברא "לעומת", ה"לעומת" מתגנב אל המאמין ב"דבר תמימי" – נוסף על האמונה הוא נותן לו ידיעה, וחושב לו בעל האמונה השלמה – כי מה מפריע לו תוספת ידיעות לאמונה? ומשתדל לקנות הידיעות שהם בחי' הדינים דדכורא מנקודת השורוק, והם מבחי' הקליפה דשמאל, וכיון שהקליפה דשמאל קונה לו מקום בבעל האמונה ע"י הידיעות שנותנת לו, ובזה הוא נותן מקום ודריסת הרגל גם לקליפה השניה של הימין שהיא מבחינת הכפירה מחשבה זרה, וככה מתישבות שתי הקליפות אצלו. עד שהמאמין מתחיל להרגיש הכפירה אצלו, ותוהה – איך תתכן אצלו כפירה שהוא תמיד באמונה טהורה? ובין כך ובין כך הלוא האמונה בהתנגדות גמורה לידיעה ועל אחת כמה וכמה לכפירה. אלא מה, כמו שביארנו: הקב"ה רוצה להטיב למאמיניו ולהרבות להם תורה וחכמה שלא ישארו במצב קפוא, אלא תמיד ילכו מחיל אל חיל, ועוזר להם ע"י ה"לעומת", היינו הדינין דנוקבא והדינין דדכורא, שהם שניהם קליפות: דינים דנוקבא קליפת הימין שבאים מפאת החסרון, והקליפה נאחזת תמיד במקום החסרון, וזהו שמביא לידי כפירה. אבל איך תוכל הקליפה הזאת שמהותה היא כפירה לקנות שביתה ומקום אחיזה אצל בעל אמונה טהורה, הלא אמונה היא תמיד מצדיקה הכל ואינה מאפשרת שום סטיה מעבודת ה', לו תהא אפילו הכי מנוגדת לשכל החיצוני, ואיך שייך אצלה כפירה ומחשבה זרה? אלא כמו שאמרנו, מקודם נאחז בידיעה – שהקליפה של שמאל מוסיפה לו על האמונה, שלכאורה זה לא מפריע לאמונה, אלא אפילו מחזק את האמונה ע"י תוספת ע"י ידיעה. אבל כיון שהידיעה שהוא קליפת השמאל הדינים דדכורא קונים להם מקום במאמין, אח"כ משמשת קליפה הזאת גם את הקליפה של ימין – של כפירה. וכיון שישנה כבר אצלו בלי יודעין קליפת השמאל, ע"י זה מתאפשרת כניסת קליפת הימין של כפירה. אלא אח"כ עוזר לו הקב"ה לבעל האמונה, והוא משתחרר משני הקליפות גם יחד ע"י תקונים ותשובה, ומתעלה ומתחזק באמונה.
ובזמן השיחה הזאת כשהתחלתי להתאונן בפניו, כי אחרי שעזבתי הקו שלי ואחזתי בעצתו, הרגשתי שנפלתי עד שלא תפסתי כמעט את השעור בזהר הק'. בעוד שבשבוע שעבר הייתי כל כך משולהב עד שכל הדברים היו נראים לי ברה כחמה, והיום כולו כוסה בערפל. אמר לי: ידעתי כי כן יהיה, מפני שעובד ה' אסור לו לעמוד בדרך באמצע, אפילו אז עס שיינט עם גוט, ס'שיינט דיר, דו האסט שוין אלץ און וואס ווייטער? און וואס ווייטער? [אפילו אם מאיר לו האור הטוב, זה מאיר לך, ויש לך כבר הכל, ומה הלאה? ומה הלאה?]
רצה בזה להדגיש כי כל הסתפקות במדרגה היא לא מהקדושה, כי כל ענין של העבודה והתורה בדרך ה' הוא רק המטרה לעבוד יותר ולהדבק בו, בלשונו הקדוש הוא: און וואס וויטער? דער ענין וואס דו האסט דורגעמאכט האסטו ב"ה גוט געהויבען, און דו ביזט ביי געשטאנען דעם נסיון, און דו האסט א הויכע מדרגה, אבער וואס ווייטער? דו ווילסט שוין דא בלייבען שטיין ח"ו, דו ווילסט דאך נישט בלייבען שטיין נאר גיין ווייטער, מוז מען דאך ארויסגיין, כאטש ס'איז דיר דא גוט, און עס שיינט דיר אזוי גוט, דער עיקר איז דאך זיין להשפעה, אין גאנצן להשפיע, און דו בלייבסט שטיין ביזטו דאך ח"ו א מקבל. און ס'איז נישט קיין אונטערשייד צו גשמיות צו רוחניות, ביזטו להשפיע איז דיין גשמיות אויך רוחניות, ביזטו ח"ו א מקבל, איז דיין רוחניות אויך גשמיות, סאיז נישטא קיין גשמיות און רוחניות, ס'איז נאר דא קבלה און השפעה!... דעם גאנצען קאמפליצירטן ענין אויסצודריקן אין צוויי ווערטער – קבלה און השפעה, און דאס איז די גאנצע ארבעט, און עבודה, און מער איז נישטא. ביזטו א משפיע איז אלץ רוחניות, אלץ האט געשאפן דער אויבערשטער לכבודו, אויסצונוצען אויף עבדות. [ומה הלאה? והענין שאותו עברת, עברת ב"ה טוב, ועמדת בנסיון, והשגת מדרגה גבוהה, אבל מה הלאה? האם אתה רוצה להשאר באותו מצב ח"ו?, אתה רוצה הרי לא להשאר לעמוד, אלא להמשיך קדימה, א"כ אתה מוכרח לצאת לחוץ ממצבך, למרות שאתה מרגיש טוב, וזה מאיר אצלך כ"כ טוב, אבל העיקר הוא הרי הענין להשפיע, לגמרי להשפיע, ובאם אתה נשאר לעמוד הרי אתה ח"ו מקבל. ואין זה משנה אם אתה רוצה לקבל גשמיות או רוחניות, כאשר אתה רוצה להשפיע אזי גם הגשמיות שלך היא רוחניות, אם אתה מקבל ח"ו, אזי הרוחניות שלך היא גשמיות, אין גשמיות ורוחניות, אלא יש רק קבלה והשפעה... כל המורכבות והמסובכות של הענין מתבטאת בשתי מילים, קבלה והשפעה, וזוהי כל העבודה, ויותר אין. אם אתה משפיע אזי הכל הוא רוחניות, הכל ברא השי"ת לכבודו, לשמש לעבדות.]
אין דעם מצב פאלען אסך א וועק, און מען דארף זיך זייער היטן, און מען דארף גרויס רחמים, ווייל דא איז אזא שווערע לאגע אין דעם מצב וואס האסט ב"ה דעגרייכט, ווייל ס'איז גוט, ס'שיינט אזוי קלאר, און מען הויבט שוין אן קריגען אן הספקה, און עס ווילט זיך נישט אוועקגיין, און אז מען בלייבט ח"ו שטיין, טו וואס וועט זיין ווייטער?... שטייט דאך פארט דער אויבערשטער, שטייט דאך דער אין סוף, נו ווי קען מען בלייבן שטייען אין מיטן, און אז מען בלייבט שטיין, און דארטן ווי דו ביזסט געבליבן שטיין איז דאך נישט דער אויבערשטער, ווייל דער בורא ב"ה איז דאך אין סוף, קען מען דאך נישט בלייבען שטיין, מוז מען דאך גיין ווייטער, פארטזעצען מיט התלהבות... [במצב הזה נופלים ומתמוטטים הרבה, וצריך מאד לשמור את עצמו, וצריכים רחמים גדולים, כי כאן אתה נמצא במצב קשה, במצב שב"ה השגת השגות אלקיות, מפני שזה טוב, וזה מאיר כ"כ ברור, ומתחילים לקבל סיפוק, ואין רצון ללכת מהמצב הזה, ולהמשיך הלאה להשיג יותר מזה, ואם נשארים ח"ו לעמוד, אז מה יהיה אתך הלאה?... אתה הרי עומד לפני השי"ת, ואתה הרי עומד לפני אין סוף, נו איך אתה יכול להשאר לעמוד באמצע?, ואם אתה נשאר לעמוד, אזי שם היכן שנשארת לעמוד, שם הרי הבורא אינו נמצא, מטעם שהבורא יתברך הוא אין סוף. א"א הרי להשאר לעמוד, מוכרחים ללכת הלאה, מונעים בתוקף ההתלהבות...]