ב' הבחנות בזיכוך
ונודע שקודם תשובה
נקראים תרי"ג מצוות תרי"ג עֵיטִין
(-עצות)
דאורייתא,
כי כולם ביחד אין להם אלא מטרה אחת, דהיינו לזככו שיבא לכלל תשובה, כמו שאמרו
ז"ל (בראשית
רבה מד, א)
'מאי אכפת ליה לקוב"ה וכו' אלא לא נתנו תורה ומצוות אלא לצרף בהם את ישראל', ו'בראתי יצר הרע בראתי תורה
תבלין' (קידושין
ל, ב).
וענין הזיכוך הוא
בשנים, דהיינו למאוס ברע (המתוק ללב) ולבחור בטוב (שהוא מובדל מלבו), ובשתי אלה אם
יומצא מזוכך, תיכף יזכה לשוב לשורשו ויושאר דבוק בו ית' בנצחיות, כמו שאמרו
ז"ל,
'היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד', וכמו שכתוב (תהלים
פה, ט) 'אשמעה
וגו' כי ידבר שלום אל עמו ואל עבדיו ואל ישובו לכסלה עוד'.
והנה באבר המדולדל מבשר ודם, תיכף בעת הפרדו מגופו יחסר להחלק כל חיותו, ואינו מצטער ומתענג ממושגי הגוף הקודם לו כלל, ועכ"ז אינו לקוי כי אם באחת. נוסף עליו נפש האדם בהיותו מדולדל משורשו, חוץ מזה שאינו מצטער ומתענג מבחינת השורש, נוסף לו עוד מכה על מכתו, כי התלבשה בגוף הבשרי ונמצאת מצטערת ומתענגת מבחינת שמרי הקליפות, שהולכת וטובעת בהם ומתרחקת עוד ביותר משיעור החתך. ועל זה ענין 'קדש את עצמך במותר לך' (יבמות כ, א) מועיל למאוס ברע, ורדיפה גדולה אחר קיום המצוות בשלימות מועיל שירצה ויתאוה בטוב.