ב' בחינות בעניית התפילה
ט' מרחשון
לש"י (-לשם
יחוד) וכו'. בשעה שבית המקדש היה קיים, היה
אדם חוטא ונמלא ברוח שטות וטעמו פג וריחו נמר (-נחלף),
אז הולך ומקריב קרבן ומתכפר לו (ע"פ שמות רבה
לו, א), וכל חסר ונופל היה נכנס למקדש ומתפלל
ונענה תיכף ונשלם מחסרונו, ו'מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל
קראינו אליו' (דברים
ד, ז), כי אין לך הסברת פנים יותר מזה. ועל
דרך זה נמצא בכל דור ודור הצדיקים נענים על כל מבוקשם מאת הבורא ית', כי עונים
ועורכים דבריהם כמו מדבר איש אל רעהו בהכרה השלימה באמונת אומן.
ויש להשוות להנ"ל ב' בחינות: א'
שבגלותינו לא עזבנו אלקינו, והרי סוף סוף 'לא ידח ממנו נדח' (שמואל
ב' יד, יד), ואז נמצא נענה על כל תפילותיו בפעם
אחת בבחינת יגעתי ומצאתי, כי ע"כ (-עד כאן)
לא היה ראוי כלל לקבל שום מענה על שום תפילה, ולעת הראוי משיבין לו הכל, וזה בחינת
ב"ת (-בעל תשובה).
ויש בחינה ב', בחינת צדיקים שראוים לקבל
תשובה ומענה על תפילותיהם בעת התפילה, ולכן יקבלו אורותיהם לחלקיהם, ואע"פ
שנמצאים עוד במצב החסרון, כי ריבוי השפע המגיע להם יד על יד מהתפלות, מתקבץ לחשבון
הגדול להשלימם.