ואומרים בשכמל"ו בקול רם1 וגם ביום כך, והסוד הוא; לפי שבשאר ימות השנה כיון שיש פחד מן החיצונים שיקטרגו ויתאחזו בנוק', לכן אומרים אותו בחשאי, יען הוא שבח נוגע לנוק', ואנו מתייראים שמא יתקנאו בה החיצונים. אבל ביוה"כ, שנוק', שהיא ש"ם, עולה לאימא שהיא קול פנימאה, אין פחד מן החיצונים.
ובתפלת העמידה הסדר הוא זה; כי נוק' היא באימא ושם היא נבנית בסוד פרצוף, כמו שנבנית בשאר הזמנים באחורי נה"י דז"א, ובתחלה היא נקודה, ואחר כך היא פרצוף. ובכל פעם שעולה צריכה להיבנות פעם אחרת, כי בהתעוררה לעלות חוזרת בסוד נקודה, ואחר כך נבנית. ויען כי כל תקוניה של נוק' צריכים להמשך מז"א - תהיה נוק' באיזו בחינה שתהיה, לכן אע"פ שהיא למעלה ממנו - באימא, ואינה צריכה לי אעפ"כ כל תיקון הנעשה לה, נמשך מאותה הבחינה שממנה נעשה אותו התיקון בשאר ימות השנה בהבנותה שם. פירוש - דרך משל: בברוך תהיה נוק' נקודה בבחי' אחר היסוד, כי מן היסוד נמשך לה זה התיקון, כאלו היתה שם. וכן באתה מבחי' אחורי נ"ה. וכן באל עליון - כתר שלה מת"ת, וכן על דרך זה כל שאר הבנין. ולאה היא יורשת מקום רחל בכל בחינותיה, היינו כל מדרגה הנבנית ברחל למעלה, לאה לוקחת למטה המקום ששם היתה ראויה רחל ליקנות תיקון זה. ואסדר לך ברכת אבות בסדר המלות:
ברוך - נוק' בבחי' נקודה אחר היסוד, ע"י הדעת קל נמשך לה. (והיא נבנית למעלה ע"י הז"א, כי הוא ממשיך לה האורות הצריכים לזה). ועוד :יסוד אימא מאיר ללאה.
אתה - נוק' בבחי' נקודה אחר נ"ה, ע"י הכ"ב אתוון. ועוד2: הארת יסוד אימא ללאה לבנות אותה.
יהו"ה - נוק' בבחי' מדה 3בת"ת: לאה מדה בדעת.
אלהינו ואלהי - או"א מזדווגים ע"י המזלא להביא מוחין בז"א.
אבותינו - ג"ר דאימא וג"ת דאבא, מבחינת העליה.
אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, חג"ת שנעשו חב"ד.
האל - תבנה לאה אחורי הדעת.
הגדול הגבור והנורא - תתפשט אחורי חג"ת.
אל עליון - תקח לאה מקום כתר דרחל שהוא ת"ת דז"א, ויעשה כתר לרחל באימא ע"י ת"ת דז"א.
גומל חסדים טובים - יבואו גא"מ דאבא בז"א. תקח לאה פרקים עליונים דנ"ה דז"א - מקום חו"ב דרחל; וחו"ב לרחל באימא ע"י הפרקים העליונים דנ"ה דז"א.
קונה הכל - זיווג או"א ע"י מזל ונקה, ועי"ז יבואו ג"ר דאבא בז"א. תקח לאה פרק עליון דיסוד דז"א - מקום דעת דרחל; ודעת יעשה לרחל באימא ע"י פרק עליון דיסוד דז"א.
וזוכר חסדי אבות - תקח לאה פרקים אמצעיים דנה"י דז"א - מקום חג"ת דרחל; וחג"ת יעשה לרחל באימא מפרקים אמצעיים דנה"י דז"א.
ומביא גואל לבני בניהם - תקח לאה מקום נה"י דרחל, היינו פרקים תחתונים דנה"י דז"א; ונה"י יעשה לרחל באימא ע"י פרקים תחתונים דנה"י דז"א.
למען שמו - תקח לאה מקום עטרה דרחל; ועטרה יעשה לרחל למעלה באימא.
באהבה - אימא מסתלקת מז"א ונכנסת בלאה, ובאה פב"פ.
מלך - כתר, עוזר - חב"ד, ומושיע - חג"ת, ומגן - נה"י.
ואומרים זכרנו לסוד נסירת הפנימיות הנעשה ביוה"כ, כי החיצוניות נתקן קודם כנ"ל.
ברוך אתה - חוזרים המוחין בז"א.
מגן אברהם - בסוד החסד.
גבורות וקדושת השם כנ"ל בר"ה.
בקדושת היום אומר אתה בחרתנו וכו', למחילה4 - פגמי הרוח, לסליחה - פגמי הנפש, ולכפרה - בסוד פגמי הנשמה, ולמחול בו כל עוונותינו - כי בכח העברת הפגמים מהג' בחי' נר"ן מעבירים רישומי הרוח הנרשמים בגוף, וגורם שליטת הס"א על החוטא. ואומר: יעלה ויבא, ואחר כך אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעוונותינו.
ענין מחול לעונותינו. דע כי העבירות פוגמת בספירות, ומיד נרשם הענין במלכות שהיא הספר, כי הכל לפי בחינתה שהיא מנהגת התחתונים. ואז ס"מ ונוק' עומדים לקטרג שם בסוד "סכותה בענן לך מעבור תפלה" שהיא "שפחה כי תירש גברתה", "ועבים סתר לו" - לזכר. ונגד זה יש עב וענן דמתן תורה, כי אימא נמשכת ממנה ג' בחינות: א' כנגד הנשמה והיא ערפל, בסוד "ערפלי טוהר", וכנגד הנפש והרוח יש העב וענן, וזה עומד למחות מן הספר - העב וענן דס"א.
והנה בתחלה נתקנות המדרגות הנפגמות, ואז נמחה מן הספר הרושם. ונקרא מיד האיש ההוא בעל תשובה, והוא קדוש, וזהו: "לפני ה' תטהרו". אע"פ שלפעמים צריכים עוד יסורין למרק החטאים, אבל מיד נאמר: "שובה אלי כי גאלתיך" - מן הס"א. והנה כשהיה הענן 5נרשם בספר, כן הרוח המרשים העבירות, היה עושה הרשמים בפנים, ועל האיש ההוא היתה שורה הס"א. וכיון שנסתלק מן הספר, מסתלקים הרשמים מן האדם6. וזה: מחול לעוונותינו, כי מחילה סליחה וכפרה7 הוא למעלה כנגד נר"ן, "ולמחול בו" הוא למטה ברשמי הרוח, ועל כן אומר:
מחול - להעביר אף הרושם. מחה והעבר פשעינו - להעביר הכתיבה מן הספר העליון, ואז אינם עוד נגד עיניו, וזהו: מנגד עיניך. אנכי אנכי וכו' - ס"ז אימא הנקראת אנכי, שבהיות אימא מתפשטת בז"א מעברת הפגמים. מחיתי כעב וכו' - ס"ז זו"ן דקליפה הנקראים עב וענן, שנמחים בכח עב וענן דמתן תורה הבאים מאימא, בסוד רוח ונפש היוצאים מאימא. ומיד הוא נגאל מן הס"א4, וזה: שובה אלי כי גאלתיך כי ביום הזה יכפר וכו' – כי8 מיד הוא נטהר שיוכל להיות למעלה. ותטהרו גי' תצמ"ץ9. כי אתה סלח"ן - סולח נש"ב. ומחל"ן - מוחל נש"ב, כי הכל בא מאימא.
לישראל - סוד ת"ת. לשבטי ישרון - י"ב שבטים - בנ"ה בסוד ו"ו; ואז נתקן ז"א מן החזה ולמעלה בסוד "ישראל". ומן החזה ולמטה בסוד "ישרון". ומבלעדיך אין לנו מלך וכו' - כי הס"א שהיא סוד מלך זקן וכסיל אין לה שליטה ביום זה. בשביל הארת אימא. ואומר; בא"י מלך מוחל וסולח לעוונותינו וכו' - ואלו הם העוונות הפרטיים הנעשים בכל שנה. ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה - זה בסוד חלק פגם אדה "ר שצריך להעביר בכל שנה. ונעשה זה ביוה"כ. מלך על כל הארץ - סוף הבנין שהתחיל בר"ה. ואחר כך גומר תפלתו.
ואחר כך אומר הוידוי - "אלהינו ואלהי אבותינו תבא". וסוד הוידוי הוא: כי אימא מתפשטת בז"א בכח התשובה. ובכחה מלבשת כל המדרגות שבהם יש פגמים. והקטרוג מסתלק משם והפגמים מתבטלים באורה. וכל עוון שמתוודים ושבים בתשובה - מתעוררת אימא ומבטלת אותו, וכן בכל אחד ואחד. כי בהזכרתו ניטל ממנה ומתבטל. ובזה תבין כי הוידוי בלי תשובה אינו מועיל כלום, ואדרבא, גורם חזוק למקטרג. וזה, כי עד כאן מועלת הזכרת העוונות, לפי שבכח התשובה אימא מבטלת אותם. אבל מי שמזכיר העוונות ואינו שב, נראה חציפות גדול, ותחת להועיל מזיק הרבה, כי המקטרג הולך לפני הקב"ה לומר: ראה זה -שאחר שחטא בא לפניך בעזות פנים להזכיר עוונותיו ואינו מתבייש מהם, והמדה"ד מתעורר עליו להענישו. והיה יותר טוב אם לא היה אומרו כלל, כי לפחות היה נראה שהוא מתבייש מעוונותיו.
וכיון שאמרתי ענין הוידוי בכלל, אפרשהו בפרט על אותיותיו. ומתחילים; תבא לפניך "תפלתנו", והיא השכינה. ואל תתעלם - שלא תדחה ח"ו. מתחנתנו - מתוקנת בסוד "וחנון"11. שאין אנו עזי פנים, סוד זה התפילין דראש שמאירים בפנים, והארה הזאת הולכת אל העורף ונקשרים שם בסוד הקשר שבעורף, ושם מכנעת הס"א שמתחברת [בכח] בסוד הארת העורף, ואז נפרדת בסוד "יתפרדו כל פועלי און". וחטא העזות, גורם חסרון הארת תפילין בפנים, וקשיות העורף, והיינו אחיזת הס"א בעורף, וזהו: "עזי פנים וקשי עורף", כי זה תלוי בזה.
והנה וידוי אשמנו הוא בסוד הכ"ב אותיות, והם קלקולי תיקון האותיות ומרכבותיהם. אשמנו, הוא סוד חרבן הנהר, ור"ל שהשפע אינו נמשך, בסוד "אשם", כמ"ש: "שמו שמים". בגדנו, הוא סוד "בגדה יהודה", והיינו המשכת היסוד לערלה. גזלנו, עושק הניצוצות של הקדושה ביד הס"א. דברנו דופי, פגם יסוד נוק'. העוינו, הוא סוד עיוות הדרכים ההולכים אל המשרתים. והרשענו, חוזק הס"א. זדנו, חוזק עמלק הנקרא זדון.חמסנו, המשכת התורה לחוץ. טפלנו שקר, כיסוי השקר על כל הבריאה, יעצנו רע, הגעת הפגם לאימא, שהיא נקראת "עצת" ה'. כזבנו, כאן קלקול כח התיקון, והנה הכזב גורם שהתפלה אינה מתקבלת, כי הדברים שאינם ראויים הנאמרים בפה, מחלישים גם הדברים הטובים היוצאים ממנה. לצנו, חסרון התשובה, כי הליצנות גורם כך שלא יבא האדם לידי הכנעה12. מרדנו, זהו סוד המרידה, והיינו שמה שהמעשים הטובים מחזיקים סדרי המאורות בתיקונם, העוונות גורמים אדרבא קלקול כל סדר, שאין היכר עוד בין תחתון לעליון, בסוד: "בת קמה באמה", ור"ל שאין נתקנים העליונים מן התחתונים13. נאצנו, הוא סוד הרחקת הנשמה מן השרש14. סררנו, התערבות הרע בה. עוינו, לכתה בארחות הס"א. פשענו, שהגיעו הדברים להיות בלי תיקון, בסוד "פשע". צררנו, נגד קדושה. קשינו עורף, התחבר הס"א מכח הארת העורף15. רשענו, שנעשה מרכבה לס"א. שחתנו תעבנו, חוזק הס"א ממה שמקבל מב' הנקודות פנים ואחור, פנים בסוד השחתת הזרע, אחור בסוד תועבה. תעינו, בסוד עובד עבודה זרה. שעולים לקדושה בלי תיקון בסוד "כמתעתע".
ואחר כך אומרים מה נאמר, וסודו בסוד מ"ה המחיה את המלכים. כי בו תלוי החזרת כל קלקול לתיקון: וגם התשובה בו תלויה וממנו נמשכת. ולכן - מה נאמר לפניך באימא16 שהיא תשובה. יושב מרום, הוא עתיק יומין יתיב על כורסיא דשביבין שהיא הדיקנא, כי שם ענין תחיית המתים של המ"ק, שהוא ממש תיקון התשובה. ומה נספר, בסוד נוק' שהיא ספר של היסוד. שוכן שחקים, אימא17 מתפשטת ביסוד ע"י נצח הוד שהם "שחקים". הלא18 - אימא. כל - נ'19 שערי בינה. הנסתרות - י"ה, והנגלות - ו"ה. אתה - מנצפ"ך בסוד אלף ת"ה גבוראן. יודע - במזל ונקה20 שכולל הכל21, ומשם "נקיון" העונות ע"י אימא22, והוא כי הבעל תשובה נקשר במזל "ונקה" בהתעוררות אימא ע"י התשובה, והוא ענין: "ומשתי עון הארץ ההיא ביום אחד", שסודו מזל "ונקה".
אתה יודע, מזל ונקה. רזי עולם, 23או"א. ותעלומות, מצד או"א. סתרי, מצד עצמו. כל חי, יסוד ז"א. וזה כללות התיקון בכח "ונקה". חדרי בטן. שרש ישראל הנקראים "העמוסים מני בטן" ששרשם בת"ת. ובוחן כליות ולב, כי הלב הוא מקום קשר ההנהגה24, והכליות יועצות אותו לימין או לשמאל בסוד חו"ג. אין דבר נעלם ממך, בנוק' ששם נרשם הכל. ואין נסתר, בבי"ע. מנגד עיניך - עיני ה' בסוד פתח עינים שהיא נוק', ומשם ההשגחה בכל בי"ע. יהי רצון25 וכו' שתסלח לנו בכח אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה, חטאתינו פגמי הנפש. ותמחול לנו בכח אל"ף ה"א יו"ד ה"א, עונותינו פגמי הרוח. ותכפר לנו בכח אל"ף ה"י יו"ד ה"י, פשעינו פגמי הנשמה.
אחר כך אומרים על חטא, והוא בסוד האיברים בפרט26, בסוד הפגמים התלויים בהם. ובאמירתו, נתקנים בסוד התשובה באור אימא כנ"ל.
על חטאים שאנו חייבים עליהם חטאת - להעביר הס"א. אשם -להחזיר האור27. תלוי - בסוד סרכה תלויה שאינה מכבדת כל כך28. עולה -להעלות. מיתה בידי שמים - לתקן העונות הסותמים ההשפעה29 בכח הקטרוג. מיתה בידי אדם - להחזיר הבנין המקולקל, והוא במלכות30, לכן ד' מיתות הם נגד ד' אותיות אדנ"י. מלקות גי' תקע"ו, והסוד: תק"ע - ב"פ מנצפ"ף, והו' - ה"ג והכולל, לתיקון פגם בגילוי הה"ג. ויכוין השם הזה שיש בו ט"ל אותיות בסוד המלקות: אהי"ה, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה, אל"ף למ"ד פ"א ה"ה ה"ה יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה. ויכוין: סקילה י"א, שריפה ה"ד, הרג ו"נ, וחנק ה"י, והוא שילוב הוי"ה אדנ"י. וטוב לכוין בד' מיתות, הד' יחודים של הד' אותיות הוי"ה, והם כתובים למעלה בק"ש על המטה ע"ש32.
ואחר כך: אלהי עד שלא נוצרתי, כי קודם לבא בעולם אין זכות לנשמה, כי לא תיקנה את הגוף. ועכשיו שנוצרתי, שאעפ"כ לא נתקן. והרע שולט בחיים33. ובמיתה חוזר הגוף ליחרב34. נמצא שתיקון הנשמה אינו שלם מפני הרע שיש בגוף35. אבל לא על ידי יסורין, שהזוהמא היורדת מלמעלה36 לא יגרום ליסורין ח"ו.
ודע כי כל עניני תשובה נמשכים מאימא, סליחה מחוטמא דא"א, כי הוא נקרא כך כנ"ל37, והעברת העונות ממזל ונקה38. ובכל מקום שיש הענינים האלו מוזכרים, צריך לכוין להמשיך כח ממקום ששם רומזים בענין - הענין ההוא.
וכיון שביוה"כ אימא39 שולטת, הוא מסוגל לכפרת עונות, לכן אומרים וידוי בכל החמש תפלות. וסודם: לתקן פגמי כל הנשמות בסוד ה' פרצופים.
ועיקר הוידוי בשם ב"ן שהוא בנוק', וכן וידו"י עולה ל"ו כנגד ל"ו אותיות דמילוי דמילוי דב"ן. והנה כנגד ט' אותיות דב"ן - יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, יש ט' וידויים: ב' היינו אשמנו ועל חטא, בד' תפלות הרי ח', וא' בנעילה, כי בה לא יש אלא וידוי אחד, הרי ט'. אך בסדר העבודה יש ג' וידויים - כנגד ע"ב ס"ג מ"ה, והם בכלל, וכנגד ב"ן יש בפרט40, כי הוא העיקרי בזה.
ועוד: סוד ט' וידויים אלו הם בסוד ט' אותיות דשילוב יאהלוההי"ם. ונמצא אותו דנעילה כנגד ה"מ דאלקים, כי אז נשלמו להתחבר, ולכן אומרים: "ה' הוא האלהים", כמו שאכתוב בס"ד. והנה צריך לכוין בכל וידוי אות אחת משם ב"ן ואות אחת משילוב יאהלוההי"ם כסדר זה: באשמנו בלילה: י' דב"ן וי' דהוי"ה אלקים. בעל חטא: ו' דב"ן וא' דהוי"ה אלקים. בבוקר באשמנו; ד' דב"ן וה' דהוי"ה אלקים. בעל חטא: ה' דב"ן ול' דהוי"ה אלקים. במוסף באשמנו: ה' דב"ן וו' דהוי"ה אלקים. בעל חטא; ו' דב"ן וה' דהוי"ה אלקים. במנחה באשמנו: ו' דב"ן וה' דהוי"ה אלקים. בעל חטא; ה' דב"ן וי' דהוי"ה אלקים. בנעילה בוידו שלה; ה' אחרונה דב"ן ומ' דהוי"ה אלקים.
ואחר העמידה אומרים סליחות, והכונה - כנ"ל בחדש אלול. וי"ג מדות גם כן. ואע"פ שהוא קודם חצות לילה, שאני ליל כפור, כי כיון שנוק' היא למעלה באימא, אין קפידא אם כובשים מדה"ד תחת מדת הרחמים, כי כבר הס"א אינה יכולה לעמוד באורה של אימא ולא תוכל לקטרג41. ומשלימים תפלתם.
וקודם לילך לישון נוהגים לקרות הד' מזמורים הראשונים דתהילים, שמנין תיבות שלהם ש"י כמנין קרי, והם מסוגלות להנצל מטומאה זאת, כי אם ח"ו אירע - אי אפשר לטבול עד הלילה כיון שאסור ברחיצה. וכדי שלא להיות ביום קדוש כזה בטומאה ח"ו, לכן עושים מה שיכולים כדי להנצל.
1 ראה מאמר החכמה נדפס בסוף ספר דרך ה'.
2 ליתא במחזור רמח"ל.
3 באחורי הת"ת. וכ"ה במחזור.
4 המשך קטע זה, יובן בהקדמה של קטע הבא - "ענין מחול". (ויתכן: שכאן בותתן לנו כו', מזכירים ענינים אלו, כדי לעוררם מצד סגולת קדושת היום. ובהמשך ב"מחול לעונותינו" כו', מתפללים על זה. ובזה יובן ענין הכפילות שיש לכאורה בכאן).
5צ"ל: העון. כן הוא במחזור רמח"ל.
6 ג' שלבים (התלויים זה בזה ) יש בכאן: טהרת הנר"נ. העברת הרושם מהספר. העברת הרושם מהפנים של האדם.
7 שנזכר לפני זה: (ב"ותתן לנו" כו') - "למחילה לסליחה ולכפרה" .
8 כנ"ל: שעל ידי העברת הרושם מן הספר, נקרא מיד בעל תשובה וקדוש.
9 קאי על סוף הפסוק: לפני ה'. כ"ה במחזור.
10 אקיק בא"ת ב"ש. ובגי' כת"ר
11 תיקון ג' דדיקנא הנקרא "חנון". וכן בעוד מקומות שיש תיבה זו ודומה לו, מפרשו הרמח"ל בענין וה של תיקון החוטם. (ראה במחזור רמח"ל בפיוט היה עם פיפיות, במלים: ותחנונים, חנוניך, תחון יוחן. וכן לעיל בעמידה דחול: חנון המרבה לסלוח).
12 ראה מסילת ישרים פרק ה' ד"ה: ותראה קושי הלצון.
13 צ"ל: התחתונים מן העליונים. כן הוא במחזור הרמח"ל.
14 ר"ל: "פגם בשורש הנשמה". מחזור.
15 כנ*ל ב"אין אנו עזי פנים וקשי עורף".
16 יתכן שכונתו; שהיא הפרצוף לפני ז*א.
17 שהיא התשובה, וכנ"ל.
18 הלא- אותיות לאה - אימא.
19 כל בגי' נ'. וגם כאן כוונתו לענין התשובה הבא מאימא - בינה.
20 מזל ונקה הוא סוד הדעת, כידוע בכוונת: וקונה הכל.
21 מזל ונקה הוא תיקון האחרון ולכן כולל את כולם.
22 על ידי שתשובה מעוררת את אימא עילאה, ואי' במזלא איתכלילת, לכן נעשה עי"ז נקיון העבירות בכח מזל ונקה.
23 יסודות דאו"א, כן הוא במחזור רמח"ל.
24 גנזי רמח"ל עמ' כ' ועמ' רצב
25 ענין תיקון הנר"נ מ"ש בהמשך, הוא בנוי על דבריו לעיל "ותתן לנו כו' "מחול לעונותינו".
26 היינו: ב"על חטא" יש בו פירוט האיברים שבהם תלויים החטאים ההם. וכן הא"ב
הוא מפורט. משא"ב ב"אשמנו" כו' הא"ב הוא יחידי.
27 ראה לעיל "אשמנו".
28 ראה תקט"ו תפילות, קי"ט.
29 "שמים" - השפעה.
30 בחינת מעשי בני אדם.
31 בצירוף עשר האותיות.
32 עמ' מט
33 - "עפר אני בחיי".
34 - "קל וחומר במיתתי".
35- "מלא בושה" כו'. ראה כל זה במחזור הרמח"ל.
36 היינו הזוהמא היורדת ונטהרת מהספירות, לא יחול על החוטא, ויגרום לו על ידי כך יסורים. וראה עוד תיקונים חדשים תיקון כ"ד (עמ' סא).
37 בכוונת סליחות, לעיל עמ קג.
38 ראה ביאורו בכללי חכמת האמת סי' סה (שערי רמח"ל עמ' שמג).
39 עולם התשובה.
40 עיקר הוידוי הוא בשם ב"ן, לכן יש ט' וידויים, נגד ט' אותיות מילוי שם ב"ן. משא"כ הג' וידויים שהם נגד עס"מ, הם בכללות, ר"ל: כל וידוי כולל שם שלם, כי עיקר הוידוי הוא נגד ב"ן.
41 ראה לעיל עמ' קד.