תוכן

מי מכריח את הקב"ה שלא יכול ליישב על כסא הרחמים בלי תקיעת שופר, ודווקא על ידי ​תקיעת שופר הוא יכול ליישב על כסא רחמים?
תכלית הבריאה - להטיב לנבראיו. וכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, מוכרח להיות ענין בחירה. לאחר הבחירה הוא זוכה להתגלות.
ענין צמצום - כדי שיהא מקום בחירה
ענין מסירות נפש - משום שאין לו מה לתת להקב"ה רק את נפשו. ואז הוא ראוי לקבל את כל התענוגים, משום שכל כוונתו רק להשפיע, משום שרוצה לבטל את עצמו לה'.
ויש דין ודברים למעלה, אם כבר מותר לתת לו את התענוגים, ונתנו לאדם תענוגים גשמיים, בכדי שיוכל להתקיים. אבל תענוגים רוחניים לא נתנו לו, וזה נקרא מדת הדין, היינו צמצום זהו נקרא דין, ויחד עם זה נקרא יו"ט.
לאדם יש ב' כוחות:
א) להשפיע, היינו רחמים.
ב) לקבל, נקרא דין.
זה היום תחילת מעשיך: ה' רוצה להשפיע את ההתגלות, יש שם בחינת דין, אם מותר לקבל את ההתגלות, ונקרא יו"ט, מטעם שאז מאיר ההתגלות. וזה על ידי ה' יושב על כסא, היינו שמגלה את עצמו להתחתונים. וכדי שיוכל לקבל, אז זה ההתגלות, הנקרא דין. ובחינת קבלה הוא צריך לעורר את מדת השפעה, הנקרא רחום.
הקב"ה יושב על כסא דין, היינו שמגלה א"ת לתחתונים. ורחום היינו שהאדם צריך לעסוק בבחינת להשפיע, היינו מתי יגיע למעשי אבותיו, היינו שמקריב את עצמו להשי"ת, שהוא כולו להשפיע.
וענין, שהאדם צריך לזכות, לסדר עבודה. ​מלכיות, לקבל עול מ"ש. זיכרונות, היינו שהאדם יתן את הכלי הטוב, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב", "טוב עין הוא יבורך". ובמה? - בשופר, כמו שכתוב במדרש, בשופר תחדש מעשיכם, היינו בשופר. כסא דין, היינו צר שאי אפשר שיקבל, ומדת הרחמים נקראת הרחבה.