תוכן

להבין זמירותיו של האר"י ז"ל: "נעטר להון כתרין במילין יקירין, בשבעין עיטורין דעל גבי חמשין, שכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר, בווין תתקטר וזינין דכנישין".
דהנה או"א הם מלבישים על חג"ת דאריך, ומהם נעשה חב"ד חג"ת ונה"י דאו"א שהם או"א עילאין. חו"ג ות"ת עד החזה. ומחזה עד הטבור הם ישסו"ת א', ונה"י החדשים הם ישסו"ת ב'. (דבחזה יש בחי' פנים ואחורים דגבורות בסוד עקביא עלית הטבור בחזה, הפנים דגבורות שהם מבחינת דלמעלה מן הטבור הם ליש"ס, והאחורים דגבורות שהם מבחינת דלמטה מן הטבור הוא לתבונה).
והנה כל פרצוף או"א הם ק"כ בסוד "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", וכשנחלקים לתלת הרי מ' לכל אחד ואחד, והם בסוד ימין ושמאל, למעלה מן הטבור ולמטה מן הטבור, לכל בחי' ובחי'.
ולהבין מה שארז"ל: מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים – ואיש הוא כמו אש דגבורות, דבחזה יש שם מסך דחכמות ובינות.
ומוחותיו של ז"א נמשכים מאו"א, נשמה מישסו"ת ב', והוא בסוד נון שערי בינה חסר חד. חכמה מישסו"ת א', והוא בסוד ל"ב נתיבות החכמה, אבל לא בשלימות גמורה. וחיה הוא מאו"א עילאין, דכשהז"א הוא בבחי' יניקה וצריך לקבל בחי' נשמה, הוא מקבל המ' דישסו"ת ב' במוחין דיניקה, ועשרים דיש"ס שהם ששים הגלויים, ובהם ששים גנוזים מהנשארים. ויו"ד דתבונה ראשונה מהבחי' דלמטה מהטבור, והמסך הוא רק לצד השמאל, והטבור נתעלה בחזה, נמצא שלקח ז"א רק מבחי' טבורא ולמטה, וחסר לו מבחי' טבור ולמעלה. וזהו "ותחסרהו מעט מאלקים", דהיינו שחסר לו שער הנו"ן, וזהו"ס "ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו", דהיינו דבחי' עקבים אשר על ידם נתגלה האור דטבור בחזה עדין לא נודעו, שעדין לא מגולין, לכן "שבילך במים רבים" שהוא בחי' הטבור שמשם דינין מתערין מיניה.
דהנה כתב בע"ח שרישייהו דאו"א הם בסוד שם מ"ב-מ"ב לאבא ומ"ב לאמא, דהוא שם הוי"ה ומילויה, ומילוי מילואה. וכשחסר שער החמישים לבחי' אמא, אז נקרא אמא "אֵם לבנים תקרא", דהיינו שלאמא יש רק מ"א ולאבא יש בחי' מ"ג, אלא באו"א, יען שזיווגייהו תדיר, נשלמת בחינותיה ע"י האי שבילא בהאי נתיבא יתיב, אכן אצל ישסו"ת יען שזיווגייהו לא תדיר לכן חסר להנוקבא שער החמישים, ונשלם לה השער רק כשהאי שבילא יסודא דיש"ס, בהאי נתיב יסודא דתבונה, יתיב. דאז ג"ם צפור מצאה בית, ואז הם "שבעין על גבי חמשין", דהיינו או"א שהם מ' וישס"ו שהוא כ' ותבונה דלמעלה מן הטבור שהוא י', שהם ביחד "שבעין על גבי חמשין" שהוא י' דתבונה וישסו"ת ב', וכל עוד שאין זיווג בין שביל לנתיב חסר השער הנו"ן.
והנה בחי' הי' דאצילות הוא נקרא יקר שהוא הבחי' הרביעית המפורטת בפסוק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". ולגלות בחי' חיה הוא תלוי בגילוי מסך דטבור בחזה (שהוא מסך לחכמות ובינות), וז"ס "וידי משה כבדים" ותרגומו ויקירין, דאז היה שולט המסך דטבור והיה נעלם בחי' יקר, דמשה עשה והלביש לכל הקומה דאו"א שהם בחי' חג"ת, ימין ושמאל ובסוד הדעת המכריע בין שניהם. אכן להעביר את מלחמת עמלק תלוי אך ורק בגילוי מסך דטבור בחזה (ולכן אמר ליהושע כתוב זאת זכרון בספר – וזכרון הוא מוחין דאבא), דאז נעשה הזיווג בין שבילא ונתיבא ונתגלים הנון שערי בינה בשלמות.
והנה גמר שלמותו של ז"א הוא כשעולה אל א"א, ונתגלה בחי' הכתר להעביר הסט"א והחיצונים, ואז נקראת השכינה בחי' אימא עילאה, וגמר השלימות נקרא רק אז כשהאורות הם בקביעות תמידית אצלו, וקודם לכן אף שיש לו האורות, אכן יען שאינם בקביעות – איננו בגמר שלמותו, ואז נקראת נוקבא דידיה, המקבלת ממנו בשם שכינתא.
וידוע דז"א מתחלק לבחי' פנימיות וחיצוניות - ו"ק הנעלמים בסוד האי שבילין דטמירין, וו"ק הגלוים: ו"ק הנעלמים נקראים בחי' בנימין, וו"ק הגלוים נקראים יוסף. ו"ק הגלוים נמשכים מבחי' ישסו"ת ב' שהם מ' ויש"ס א' שהוא כ', והרי יש בז"א סוד ס'. וו"ק הנעלמים הם מבחי' תבונה א' ומבחי' או"א עילאין, והו"ס הפסוק "ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש", ואיתא בזוה"ק - תרי שש, בסוד שש שש המערכת, והוא כמו נשמה וגוף, שהנשמה היא נסתרת והגוף מגולה נראה לעין. וז"א משפיע לנוקבא בסוד ההיא רוחא דשדי בה בעלה, והוא בחי' בנימין, ומבחי' יסודא דיוסף נשבע לה בחי' כסוי מעיניו של עשיו הרשע, ונמצא כשהיא מקבלת מבחי' ו"ק הנעלמים, היא מקבלת מבחי' או"א (והו"ס הפסוק "ויבן ה' אלקים את הצלע" שהוא אבא ואימא) ומבחי' תבונה, ואז עולים מ"ן מנשמת הצדיקים ליסודא דיליה, והיא עולה למעלה, ואז מתגלה המסך דטבור בחזה, שהוא גילוי לחיה מבחי' יקר, וז"א עולה לאריך שהוא גילוי לכתרו, אשר עי"ז מעבירים את מלחמת עמלק.
וזהו ביאור הזמירות - "נעטר להון כתרין במילין יקירין" שהוא בחי' מ"ן דיקר שהם מאורות דטבור בחזה, שנמשך עי"ז בחי' חיה, ואז הוא "שבעין על גבי חמשין", אבל עדיין אין זיווג דשביל ונתיב ולכן נקרא שכינתא, ואז היא מתקשרת ומתקטרת בווין שה"ס שש המערכת, והיא לוקחת בחי' בנימין מבחי' ו"ק הנסתרים (מבחי' בנימין) בסוד דינין ו"ק הגלויים שהוא יסוד יוסף המכסה עליה מעיני עשו הרשע, ואז וזינין שהוא זיינין או זין בחי' יסודא נוקבא, כונשת ומאספת אליה מ"ן מהצדיקים, ועי"ז מתגלה הכתר בקביעות, וזהו "ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים" - כתם מבחי' הנוקבא ו"ק הנסתרים.