כל
המרגיש בלבו מציאות הבעל-בית, מבין היטב הכתוב (משלי טז, ד) 'כל פעל ה' למענהו'.
וכמו שלא יתכן שאיזה כלי מן הבית ישאל לבעל-הבית למה אני קיים ומה אני לעצמי? כי
הבעל-בית יאמר לו שבראתיך לצרכי ולא לצרכך.
ודומה לבעל הבית שיש לו כלים,
וזה ודאי שמניח אותם בתנאים נאותים להמציאות והקיום שיהיו שמורים לו לעת הצורך,
ובעת שרוצה להשתעשע באיזה כלי, הולך לאוצר ונוטל משם כלי אחת הנרצה, אמנם השאר
נשארים עוד על תנאים הראשונים, וא"כ ודאי זכות גדול לאותו כלי שנבחר לשימוש
ולהנות לבעל הבית. שזה הכלל בכל הבריאה, שאין מציאות של תענוג השלם אלא בסוף דבר,
כלומר, כשהמהות בא על סוף הכוונה שהבורא רצה בה.