תוכן

ל' שבט תש"ט בסעודת גמר כריכת חלק שישי מהזהר טבריא
"על כל קרבנך תקריב מלח" [ויקרא ב' י"ג], שפירושו, ברית מלח [במדבר י"ח י"ט] שענין ברית הוא כנגד השכל, כי מדרך העולם הוא, כששני אנשים עושים טובות אחד לשני, בטח בזמן שאהבה פועלת בין שניהם, לא צריכים אז לכריתת ברית אבל יחד עם זה אנו רואים, שדוקא בזמן שהאהבה פועלת, אז מדרך העולם הוא לעשות כריתת ברית. אז הוא אמר, שכריתת הברית שעושים, הוא על לאחר זמן. פירוש הדבר, שעושים עכשיו הסכם, באם שיבוא אח"כ מצב שכל אחד מהם יחשוב שאין לבו של כל אחד שלם עם חבירו, ואם יש להם הסכם, אז ההסכם הזה מחייב אותם לזכור את כריתת הברית שעשו ביניהם, בכדי להמשיך גם במצב הזה את האהבה הישנה.
וז"פ "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת השי"ת צריכה להיות ע"י ברית מלח [נ"א, ברית מֶלֶך], כי זהו כל היסוד. לכן בעת שהאדם מתחיל בעבודה אזי המלח מעורב בו, ואינו ניכר אלא לפי ערך עבודתו, כן מתפרק המלח משאר התבשיל וניכר לחוץ, ואז מתחיל עבודתו האמיתית.